יש לי בבית ברומטר קטן…

מכירים את ה:

How To Measure The Height Of A Building With A Barometer

http://www.netjeff.com/humor/item.cgi?file=barometer

http://www.snopes.com/college/exam/barometer.asp

15 דרכים ברשימה מסודרת:
http://www.esmerel.com/circle/question/building.html

אז אני מוסיפה עוד אחת
הבכי של אורן נמצא ביחס הפוך לגובה שהוא נמצא בו ביחס לעריסה.
לא מספיק נענוע,
לא מספיק ריקוד,
לא מספיק הליכה,
זה חייב להיות על הכתף
והכתף של רונן מוסיפה דרגה נוספת של שקט על כל סנטימטר שהוא יותר גבוהה ממני.

בהה….

זהו, נראה לי שנרדם. אנסה ללכת לישון.
אמורה להיות לי איזו שעה עד הארוחה הבאה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

ארוך ומבולבל

אלוהים כמה שאני רוצה לישון.
אני כבר יומיים כותבת את הפוסט הזה.

***

כמה דברים ששעשעו אותי.
מובא ברוסית עם תרגום מאולתר.

Говорят, в момент смерти админ вспоминает все свои пароли…

>אומרים שברגע המות האדמין נזכר בכל הססמאות שלו…

Мысли, написанные с грамматическими ошибками, невозможно воспринимать как умные.

> אי אפשר לקבל כנבונות, מחשבות שנכתבו עם שגיאות כתיב.

***

*אורן*

בן 23 ימים.
מסובב את הראש בעקבות צליל.
מתמקד בפנים.
דורש להיות על הידיים כאשר אוכלים.
3.910 ק"ג

ילד ספרותי.
סיפרתי בזמן ההריון שכל פעם שהייתי קוראת מה צפוי לי בשבוע ההריון הבא,
זה ישר היה קורה. בינתיים אורן דיי נאמן לעניין. נראה לי שאפסיק לקרוא על "מה צפוי"
בתוך הספר.
כתוב שלוש שעות של בכי, בשעות הערב, כנראה גזים.
למחרת, שלוש שעות של בכי, בשעות הערב.
אחרי כמה ערבים כאלו,הגענו למסקנה שבינתיים זה לא גזים
אלא פשוט רצון ליחס.

אורן מתבכיין כבר כמה ימים.
היה לילות של השקמה כל שעתיים,
וימים דומים.
הוא כל הזמן רוצה לידיים.
מבקש לאכול.
מתחבר ברעבתנות ואז זונח אחרי שנייה.
חסר מנוחה.
אולי קפיצת גדילה?

*האם הוא אמור לעשות את זה?*
לעשות קנאקים (של מפרקים) כאשר מרימים אותו.
לנסות לשתות את מי האמבט.
לחרחר בלילה.
לפתח חום של 37.6
(חום הגוף שלי הוא 36, אז אורן מרגיש לי רותח בהשוואה)

לקחנו אותו לביקור ראשון אצל רופא ילדים.
ילד בריא ומוצלח.
מעל לשעה של תור.
(עמדנו בחוץ, במרחק בטוח מכל הילדים החולים)
ואמא מותשת לחלוטין.

ועוד כמה (בסדר, דיי הרבה) צילומים, אורן בחוץ

אורן ונסיון עם כדור פיזיו (לפעמים עוזר, לפעמים לא)

מכתב ראשון לאורן, ועוד רשמי.

(תעודת לידה בשבילו,וספחים לת"ז לנו)

***

*מגזרות*
לקחנו את החתולים והמעגל למסגר.
(הם בגודל לא סטנדרטי)
הגעתי למסקנה שאני מעדיפה לחתוך אותם מלמסגר אותם.
זה לא כיף.
אני רדומה מכדי לבחור צבעים,
ורונן לא בין כל הצבעים יכול להבדיל, אז ההתייעצות היא יותר כללית.
בסוף השארנו את המעגל למסגר, אני אפילו לא ממש זוכרת איזה צבע בחרנו לו לרקע.
מקווה שלא אופתע לרעה.
את החתולים לקחתי חזרה הביתה. הם חתוכים על נייר ששחור מצד אחד ולבן מהשני. כלומר רואים את הלבן של הגב בזווית מסוימת.
לפי דעתי זה נראה דיי רע. רונן חושב שאני מדברת שטויות.
לא משנה. ישכבו בקלסר עוד כמה שבועות.

מגזרת חדשה שסיימתי לפני כמה ימים.
מסגרת פשוטה מחנות.
ניתלה בבית.

ומגזרת חדשה שאני עובדת עליה.
מנסה גישה קצת שונה. הפעם, התמונת מקור אינה מגזרת (ציור של דוד פולונסקי).
יוצא מעניין אבל עשיתי טעות והתחלתי לגזור על בריסטול 230 גרם.
עבה מדי וגס מכדי להיגזר כמו שצריך.
נראה לי שאני אסיים כמה שאפשר ואז אעשה את זה שוב עם בריסטול דק יותר.

(ככה זה נראה מאחורה, דף התמונה מודבק מהצד השני)

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עזבו, מי באמת צריך לישון?

16 יום
3.615 ק"ג
50 ס"מ (בערך)
ביקור ראשון בטיפת חלב.

אתמול, לילה קשה נוסף.
עד חצות היה על הידיים.
בהתחלה אצל רונן ואז כאשר זה לא עזר, עבר אלי. לי יש יתרון לא הוגן בעניין, אני מביאה אתי את המזנון.
בבוקר אורן התעורר בשמונה והמשיך עם הצעקות של הערב שלפני.

גזים? לא גזים?
נראה שכן.

הכנתי קנקן של תה שומר-קמומיל-ורד הבר(בשביל הטעם)
מקווה שזה יעזור.
לכל הפחות, אני כנראה לא שותה מספיק ולפחות זה עוד שתייה.

לפני שעתיים הפחיד אותי ואת אמא כהוגן.
החלפתי לו חיתול ומשהו הציק לו והוא התחיל לצרוח ולהחליף צבעים.
תוך שניות היה כחול-סגול לחלוטין.
אמא תפסה אותו על הידיים והוא השתתק, נרגע מעט וחזר לצבע הרגיל שלו.

אמא מספרת שזה קורה, ושגם אני ואחי היינו עושים זאת כאשר היינו בגילו,
עדיין, מפחיד. הוא היה ממש כחול.

יש עוד מה לספר,
אבל אני מטושטשת מעיפות.
לא רוצה לישון, רונן יחזור הביתה עוד מעט,
ואני קמה שבורה אם אני ישנה בצהריים.

***

 

Если на фоне других людей Вы чувствуете себя глупцом, тогда поменяйте фон!

> אם אתה מרגיש מטומטם על רקע של אנשים אחרים, תחליף את הרקע.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אורן בן שבועיים היום :-)

הוא מרים את הראש.
ממקד מבט.
עוקב עם העיניים.
מתגלגל על הצד (זה דיי מדאיג, אני כל הזמן דואגת שיתהפך לבטן)

הוא זוחל. באמת. בעיקר על ידי זריקת הראש קדימה,
אבל אם הוא רעב ויש אוכל באופק, הוא דיי מצליח להתקדם.

הלילות הפכו… מעניינים. אם בהתחלה היו לנו כמה לילות של כל 3-4 שעות, עכשיו רוב הלילות הפכו להיות שעה עד שעתיים.
או שהוא גודל ואין לי עדיין מספיק חלב,
או שיש לו גזים.
מאוד קשה להרדים אותו לשינה הראשונה של הלילה.
נראה לי שנפסיק לחתל אותו אחרי הנקה אלא נחזור לחתל אותו לפני.
הוא צועק אם מחתלים אותו לפני שמניקים,
אבל לפחות ככה לא יצא שאנחנו מעירים אותו אחרי שהוא נרדם בסוף הארוחה.

היום עשיתי עוד ניסיון עם המנשא.
אותה הקשירה:

הוא נכנס פנימה ולפני שסיימתי את כל עניין המתיחה של הבד לכל הכיוונים הוא כבר ישן.
מקווה שזה בגלל שהיה לו נוח ולא בגלל שצפוף וחנוק לו והוא נמחץ בתהליך.
החזרתי אותו למיטה.
אנסה שוב כאשר יתעורר.
בינתיים, לי היה לא כל כך נוח, הברכיים שלו ננעצות לי בצלעות 😛

מצאתי גם את הסרטון הברור הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=uC8iQI50E_k&feature=related
אבל אשמח להמלצה לדרכי קשירה פשוטים נוספים ולחוות דעת ממי שמכיר האם הקשירות הללו בכלל מתאימות לגיל שבועיים.

***
*כתיבה*

לא כתבתי כלום כמה חודשים, אז כדי לא לבזבז את הנאנו,
החלטתי לסיים לשכתב את הספר שלי.
לא נגעתי בו כמעט חצי שנה ונראה לי שהגיע הזמן.
בינתיים אני דיי מרוצה ממה שאני קוראת. מצליחה להפתיע את עצמי בפרקים מסוימים 🙂
מחר בטח אגיע למקומות שסימנתי לעצמי בזמנו שצריך לעשות בהם שכתוב מסיבי יותר ואז נראה.

עכשיו מה שחשוב הוא שמישהו ילחץ עלי באמת לסיים את השכתוב,
ואולי, בתקווה, להתחיל לשכתב גם את הספר השני.

אהבתם? תשתפו הלאה :)