מישהו רוצה פורום כתיבה במצב טוב מיד שמינית?

הצטרף אלינו מנהל חדש לניהול הפורום.
כותב צעיר, אבל רציני וותיק, שגם מגיב מצויין.
היה לי שמח בשנים האחרונות באו והלכו מאז שהתחלתי בניהול חמישה מנהלים(יוצא ממוצע של אחד לשנה, לא?).
את האמת, גם לי אין כוח בחלק מהזמן. אבל לא מסוגלת לעזוב :-P, גם כאשר אני כבר בטוחה שאני לא יוכלה יותר.

מקווה שרוני יתמיד, לפחות עד שגם אותו יגיסו ;-).
(ובתיקווה שגם אחרי)

לוגו תפוז

***
עדיין נלחמת עם אותו הפרק. נראה לי שבסוף אשכתב ולא אכתוב מחדש. הצלחתי להציל כמה מהמשפטים היותר גרועים, אז יתכן שאצליח לישר גם את השאר.
***
תיאוריות קנספירציה זה מגניב.
***
אוהבת את בעלי

מיכאלי רונן

אהבתם? תשתפו הלאה :)

30.3.2008

יום ראשון. שונאת ימי ראשון. כאילו שכל המדינה מנסה להתניע את השבוע.
היום עגמומי, כי הקיץ עוד לא התעורר.
הכבישים פקוקים, כי האנשים מתקשים להאמין שגם השבוע יש כל כך הרבה מכוניות סביבים.
וכרגיל, כרגיל, הרכבת הגיעה בשעה וחצי איחור.

***
אח של רונן מתחתן, עוד אחות למשפחת מיכאלי.
יותם ורביד, אוהבים אותכם, המון המון מזל טוב 🙂
יותם ורביד
***
משכתבת לאט לאט את הנאנו. הגעתי לפרק שאני מנסה להחליט אם לכתוב אותו מחדש או לנסות לשכתב אותו בכל זאת. יותר מדיי דמויות במקום אחד.
עדיין צריכה לכתוב את הפרק הראשון מחדש.
***
צריכה לכתוב סיפור חדש לתחרות של עולמות.
***
צריכה יותר שעות שינה 🙂
יש למישהו עודף?
***
ולכל אוהבי החתולים איי שם,
אם עוד לא ראיתם, חובה
The Mean Kitty Song

והתשובה אליו
The Nice Kitty Song
http://www.youtube.com/watch?v=XwbTEOd-Nb0

אהבתם? תשתפו הלאה :)

יום שישי

מישהויכול להסביר לי איך לכתוב בעברית כך שזה יצא בכיוון נורמלי ומוצמד נורמלית לימין?
****

היו לנו היום מיונים במכון שפי לשם קליטה לישוב קהילתי.

המיונים התחילו ברבע לשמונה, כלומר, ברבע לשבע יוצאים מבנימינה, כלומר לקום ברבע לשש. העבירו את השעון, כלומר לקום ברבע לחמש.
נרדמנו להם תוך כדי…

כך או כך,
צירנו סירה, שמיים כחולים, כתבנו סיפורים קצרים על תמונות בנות אלף שבקושי ניתן לזהות בהם פרטים. שיחקנו קצת משחקי חברה. ענינו על שאלונים מוזרים ביותר.
איך עושה ילד מחונך? וילדה? ואבא רע? ואמא?וילד מחונך? (לא, זה לא אני חוזרת בטעות, הם "התחקמו" ושמו את אותן השאלות שוב ושוב, לראות אם מישהו עושה טעות).
עשינו שיחה של שעה וחצי עם פסיכולוגית.

מקווה שהלך טוב. אומרים שישובים קהילתיים לא דוחים זוגות צעירים, אבל
הכל יכול לקרות.

****

אתמול כמעט חטפתי התקף לב. אני בא הביתה, פותחת את הדלת ולעברי רץ משהו שעיר וענק. אחרי שנתתי צעקה ו'השעיר והענק' ברח לחדר השינה התברר שזו החתולה של הגיס שלי ושהוא זרק אותה אצלנו לסופש.

הקטע העצוב, שהיא מפחידה גם כאשר אני יודעת שזו היא. כל פעם שהיא עוברת לידי היא נושפת. פעם אחרונה שהיא הייתה אצלנו, היא תפסה את הכורסה בסלון. עכשיו, זה סלון קטן, כורסה זה כל מה שיש בו.  היא התישבה ואיימה ונשפה עלי כל פעם שניסיתי להתישב. לא הצלחתי להוציא אותה משם עד שלא זרקתי עליה את ניקי.

נכון יצור מפחיד :-)?
שניצל חתולה של יותם ורביד

(שניצל, בפוזה ידידותית, בעודה משתלטת על הכורסה ומונעת גישה למחשב)

אהבתם? תשתפו הלאה :)

לעזאזל עם אנשים מסויימים

היתה לנו שיחה היום בעבודה על העניין של שכר מינימום לחילים. בחור שאני עובדת איתו התחיל לתלהם ולצעוק שזה "לא בסדר", שזה יהפוך את הצבא ל "חבורת שכירי חרב", שזה "יפגע באדיאלים".
"איזה אדיאלים?" שאלתי. "כמעט אף אחד לא מתגייב לצבא כי הוא רוצה".
"לא", המשיך, "צריך להתגייס כדי לתרום לצבא, לתרום למדינה" (באמת, ממש במילים אלו).
"מי תורם?" שאלתי. "הפקידה? המכונאי? הג'ובניק? הם מרגישים שהם תורמים?"
"פקידה היא פקידה כי זה התפקיד שבו היא נתקעה", ענה.
"באמת? אני נתקעתי כפקידה, ולא משנה שזה לא היה התפקיד שלי".
"אז לארצית לצאת מזה, אז התאים לך, לא לעשות כלום ולשבת בערב בבתי קפה" (מה זה קשור?)
בשלב הזה פחות או יותר נפלה לי הלסת.
אולי אני עובדת עם הבן אדם שנתיים, אבל הוא לא מכיר אותי. לא מכיר את מה שעבר עלי בצבא, לא יודע 
כלום על השיקולים שלי או למה המשכתי בתפקיד. לא יודע חצי מהסיוט שצבא יכול להיות אם מגיעים למקום הלא נכון
עם אנשים לא נכונים. לא יודע מה ליווה את התפקיד שלי או את השירות שלי בכלל.
אבל לא, הרי אני אשמה.  כמובן.

קצת עצוב שזה הרושם שהשארתי עליו ועצוב שיהיה לי מהיום מאוד מאוד קשה לכבד אותו כבן אדם.

****
לא יודעת למה התרגזתי כל כך. כל העניין של בצבא הוא זיכרונות קצת עדינים, אבל זה נגמר, לא?
כמו התיכון, יש דברים שעוברים ואפשר לשכוך מהם
😛
****

יש  לי ולרונן מיונים מחר במכון שפי (אחד מהמכונים האלו שבודק שאנחנו אנשים מאוזנים, שפוע
ים ורגילים)
תחזיקו לנו אצבעות.
נשתדל לצייר עצים עם שורשים ולבנות בית חמוד מפלסטלינה, או מה שלא עושים במיונים האלו.
חייבים לעבור אותם, הקליטה לישוב תלויה בזה 🙂

מה שמשעשע זה השעה. זה מתחיל ברבע לשמונה. כלומר צריך לקום ברבע לשש כדי להספיק להגיע לתל אביב מבנימינה. הלילה מעבירים שעון קיץ, כלומר לקום ברבע לחמש כדי להספיק. 
אבל שעות שינה זה שטויות, נכון? הרי בסוף,  אנחנו סך הכל צריכים להיות עצמנו, לא? אנחנו הרי אנשים מאוזנים ותמימים, לא?

אהבתם? תשתפו הלאה :)

יום חדש

אז יום חדש,
מה השתנה בעצם?
עדיין אין לי כוח לעבודה. אז מספיק לדבר על זה.

כתבתי אתמול בלילב סיפור, 900 מילה. נראה לי שזה אחד הדברים הראשונים שכתבתי מזה שנתיים. (80,000 מילה של נאנו לא נחשב
:-P).
סיפור קצר. על גנטיקה, על לסביות, על מלחמה ושלום. כיוונתי אותו לתחרות של עולמות אבל ביינתים שוקלת להחרים אותה וזהו. החוקים שלה לא ידודיתיים במיוחד לכותב.
לא שבאמת אכפת לי אם מרקורי יקח את הסיפור שלי לפרסום, אבל יש דברים שאסור לעודד.

***
רונן עדיין במדבר. ניקי עדיין בוכה בלילות. היום בבוקר גיליתי למה. מחוץ לחלון יושב חתול ג'ינג'י ענק ועושה לה עיינים.
***
קוראת את סנדמן לפני השינה. כיף.
***
קוראת כבר שבוע שני את  Absolution Gap by Alastair Reynolds. ספר שלישי בטרילוגיית חלל התגלות. הסופר גאון, הספר מצויין, אבל מספיק. רוצה כבר לסיים אותו ולהמשיך למשהו שמתקדם מהר יותר.

ולסיכום, בודקת את האפליקציה של התמונות. אם זה עובד, אז מצורפת תמונה של ניקי עושה פרצופים. (זה כאשר היא לא בוכה לי על החלון)
תמונה של ניקי

אהבתם? תשתפו הלאה :)