המשך עלילות "קצת עבודה"

השבוע,
דיילות מטרנה בסופר פארם

חודש הבא,
שבוע הספר עם הוצאת כתר בערבים
בבקרים ובעוד כמה ימים,
הדרכה על שמש ועישון בבתי הספר מטעם האגודה למלחמה בסרטן.

לא הרבה, אבל לפחות עבודה
🙂

***
זאתי טיפשה.
יצאתי מהמקלחת, מצאתי אותה מכורבלת בכיור אז פתחתי עליה את המים.
היא עשתה:
"מיאו-מי-מיאו"
והסתובבה לשתות את המים, תוך כדי שהם זורמים עליה.
עד פה, נגיד שבסדר.
העניין הוא שאחרי כמה חודשים אצלנו, זאתי גדלה מעט
ועכשיו זה חתול שלא רק שוכב בכיור אלה ממלא את כולו וסותם את הניקוז.
תוך כמה שניות המים בכיור התחילו לעלות.
זאתי עדיין שותה את המים מהברז.
המשיכו לעלות.
עדיין שותה.
רק כאשר הם הגיעו לה עד הצוור,
החתול מטופש הזה שם לב שאולי משהו לא בסדר וניסה לצאת מהכיור.
בשלב זה, היא גילתה שחתול רטוב זה חתול כבד.

לכמה רגעים זה גם היה חתול מבוהל, שמנסה לברוח מהפרווה של עצמו,
ואז היא עשתה עוד
"מיא-מי-מיאו,
והלכה להתיבש על המיטה.

מאז התהליך חוזר על עצמו כמעט כל יום,
היא ניצחה, מתוך ניסיון לחסוך המים אני לא ממלא יותר את הכיור,
ועם זה רק נשפך עליה,
לא אכפת לה.

לחלוטין זאתי.
נראה לי שניקי מסכימה איתי בעניין.

***

מה נסגר עם צרצרפיס?

אהבתם? תשתפו הלאה :)

המבקר תמיד צודק?

אני יושבת עכשיו על שכתבו לפי הערות תוכן שקיבלתי מאחד האנשים
בסבב הביקורת שלי
ואני לא מסכימה כמעט עם שום הערה שלו.

הוא לא הבין את הסבטקסט, את הרמיזות, לא זכר שהדברים הוסברו כבר פעם, חצי עמוד קודם.
אני לא מסכימה אם ההערות שלו ובאותו הזמן אני תוהה,
אולי הוא לא הבין ולא שם לב
כי זה לא ברור?
כי זה כתוב רע?
כי זה באמת לא מובן?

אוף.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מיני קרציות?

ניקי כבר כמה ימים חוזרת עם אוזניים מלאות קרציות.
בכל מקרה אני חושבת שאלו קרציות, אותו מבנה טיפתי,
אבל הקרציות האלו קטנות נורא, בגודל ראש סיכה,
בהירות יותר ויש מהן המון.
קרציות? לא קרציות?
אלוהים יודע.
מקווה שהן רק לא יחליטו לעבור גם אלינו, ניקי נוטה לישון לנו בארון הבגדים
ולפעמים גם במיטה.

מישהו אולי מכיר מה זה יכול להיות?
האם זה מסוכן?
ומה כדאי לעשות כנגד זה?

זאתי בינתיים מפורעשת להפליא, גם אחרי הקפסולה,
אבל לפחות נטולת קרציות.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

שונאת את טקס יום הזיכרון

נאומים – בסדר
הצגות של תלמידי תיכון – בסדר
מוסיקה מדכא ושירה מזייפת – בסדר
החלק היחיד שלא הופך פחות נסבל משנה לשנה זו ההקראה הבילתי נגמרת של השמות בסוף.

כן זה חשוב, כן זה משמעותי, אבל איך שהוא, השלוש רבע שעה שיושבים בחוסר תנועה ומקשיבים להקראה המונוטונית
מוציאה כל טיפה של רגש והזדהות מהתהליך

אולי הגיע הזמן להפסיק ללכת
אבל לא נראה לי שההורים יקבלו את זה בהבנה

אהבתם? תשתפו הלאה :)