מדבקות קיר עם הערות וטיפים

לא עבודות חדשות  אבל רציתי שיהיו כאן בבלוג כדי שלא ילכו לאיבוד ברחבי הרשת.

האריה והחתול מתגררים בחדרו של הקטן.

הפיל הוכן כמתנה לבת של חברה 🙂

נעשו לפי ההדרכה באתר שלי.

מלווה את התמונות בהערות שבזמנו העלתי בפוסט ביחד איתם.

***

אריה

הדוגמא לאריה לקוחה מתוך האתר הבא:

http://www.e-glue.fr/

אני מאוד אוהבת את העבודות שלהם.

הן לא קלות לביצוע ביתי, אבל שבות את המאמץ.

גודל ששה דפי A4.
חומרים: טפט קטיפה בצבעים: שחור, ירוק ואדום

כמה מסקנות חשובות:

1. לא לשכוח להדביק את הטפט ללוח החיתוך

2. כדי שלא לקמט/לשפשף/ לקרוע את האזורים החתוכים, ניתן להניח דף נייר פשוט מעל האזורים החתוכים ולהישען עליו. חשוב במיוחד כאשר מדובר על משהו ממש גדול וחייבים להישען על השולחן והטפט כדי לחתוך

 

 ועוד מסקנה חשובה:

במדבקה הזאת הפנים של האריה מנותקים מהראש. בצורה מעשית, זה אומר שיש קושי בזמן ההדבקה למקם אותם במקום הנכון.
הפתרון שניסיתי הוא יצירת גשרים בין הפנים לבין הראש (האזורים האדומים סביב פני האריה).
זה לא עובד
המשקל של המדבקה מעוות את כל הצורה ונוכחות הגשרים רק מחמירים את העניין.

נ.ב
וכאן המקום לתת המון כבוד לבעלי שלא התייאש והמשיך להדביק, לסדר, להחליק ועוד עד שהמדבקה הונחה כראוי למרות כל התסבוכת שהגשרים יצרו.
(חלוקת העבודה אצלנו היא: אני חותכת, הוא מדביק )

 

פתרון לבעיה:

שימוש בשיטת הטרנספר,

זה הפך את המשך ההדבקה לעניין של כמה דקות.

אולי יש עוד שיטות, אבל זה עבד לי היטב. גם במדבקות קטנות וגם בגדולות
***

חתול:

דקאל בשיטת הטרנספר.
חומר – טפט קטיפה.
דוגמה – תמונת חתול שמצאתי ברשת.
רמת קושי – קטסטרופה. בקלות הדקאל הכי מורכב שעשינו עד עכשיו.
לא ברמת הגזירה, גזרתי דברים הרבה יותר קשים, אלא ברמת ההדבקה.
הפסים הדקים של הדוגמה בחתול, בשילוב עם הגודל הגדול של הדקל הפכו את ההדבקה
למבצע לא לחסרי סובלנות.
בדיוק בשביל זה גייסתי את בעלי למלאכה.
אני גוזרת, אבל את העבודה העדינה של ההדבקה וההעברה לטפט השקוף אני משאירה לו ;)

ולצד אחת הדוגמניות:

ותמונת המקור של האומן Lois Cordelia

http://www.loiscordelia.com/home.htm

ואחרי העיבוד:

***

אורן "גילה" את המדבקות לאחרונה ועכשיו מבלה עלידן דקות ארוכות בליטוף וניסיון לאכול אותן מהקיר.

***

פיל

הדוגמא לפיל, בדומה לאריה, לקוחה מתוך האתר הבא:

http://www.e-glue.fr/

הוכן כמתנה לבת של חברה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מדריך מקוצר להכנה של מדבקות קיר ולהדבקתן

הכל נכתב כמה חודשים לפני שאורן נולד.

המדבקות הוכנו לפינת הקטן בדירת שני חדרים ששכרנו בקריית מוצקין.

מאז כבר עברנו לבית משלנו ביובלים. בפוסטים בהמשך אעלה את המדבקות שהכנתי לחדר החדש שלו.

יום טוב,

***

בהשראת כל המדבקות לקירות שנכנסו עכשיו לאופנה

מדריך מקוצר להכנה של מדבקות קיר ולהדבקתם בשיטת הטרנספר


המדבקות המוכנות עולות עשרות עד מאות שקלים.
מדובר בעיקרון על מדבקות ויניל,
אותו ויניל שמוכרים בטפטים זולים בכל חנות בית ספר/יצירה וכלי בית.

ניתן בקלות להכין את המדבקות לבד.
זה קל, זה כיף וזה זול.
והיתרון הגדול הוא שניתן יהיה להוריד אותi בסוף השכירות.
(הן כן מורידות צבע, אבל לא תולשות טיח וניתן יהיה לשפץ בקלות)

מדריך מקוצר + צילום המדבקות שכבר עשיתי.

קישטתי איתם את הפינה שמיועדת לקטן.
אני חותכת, בעלי מדביק

***

הקדמה

ציוד:
– כלי חיתוך.
– טפט למדבקה
– טפט שקוף פשוט.
– נייר דבק
– משטח חיתוך.

השיטה מתאימה למדבקות בעלות הרבה קווים דקים,
או מדבקות החתוכות מטפט דק מדי,
עדין מדי,
דביק מדי,
או בעייתי בכל דרך אחרת.
המו כן, מתאים למדבקות המורכבות ממספר חלקים,
כאשר לא רוצים לעשות את ההרכבה על הקיר עצמו.

מבוסס על הסרטון הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=2P2d-IsrLm8&feature…
ועל שיטת הדבקת הויניל האופינית למדבקות קנויות.

***

1

גוזרים חתיכת טפט בגודל הרצוי,
מדביקים אותה עם הפנים כלפי מטה על משטח החיתוך,
מניחים מעליה את נייר הקופי ומעליו את הדוגמה המודפסת.
מעבירים את הדוגמה הרצויה לטפט.

 

 

אפשרות אחרת היא לשדך את הדף עם הדוגמה לטפט ולחתוך דרך שניהם. בדומה למה שאני עושה עם המגזרות.

2

חותכים תחילה את האזורים הפנימיים ואת האזורים העדינים. כך שאם הם נהרסים, אפשר להתחיל מההתחלה בלי לחזור שוב על הכל.
כלי חיתוך:
– סכין יפנית 45 מעלות(רגילה, אדומה, משמאל בצילום)- לשבור את הלהב אם היא לא חותכת מספיק טוב.
– סכין יפנית 30 מעלות (מתכתית, מימין בצילום, אותה הזווית כמו סכין גרפיקאים) – חבילה של 5 להבים עולה ב arta 13 ש"ח.
שווה כל אגורה. הלהבים שמוכרים לסכין יפנית רגילה בחנויות ציוד לבית לא חדות מספיק כדי לחתוך דברים עדינים.
ב arta מוכרים להבים של cutter, הם יותר יקרים אבל ההבדל הוא של יום ולילה.
30 מעלות מצוינת לאזורים עדינים.
שווה להזכיר שהלהבים לא יתאימו לכל סכין יפנית. ניתן לקנות את הסכין של cutter שמיועדת אליהם או לקנות סכין מתכת זולה ופושטית שהלהבים כן נכנסים אליה.

 

3
מסיימים את החיתוך ומוציאים החוצה את הצורה הגמורה

 

 

4

 

לוקחים טפט שקוף,
חותכים חתיכה בגודל המדבקה.
מקלפים קצה ומדביקים אותו עם נייר דביק למשטח החיתוך.
הצד הדביק כלפי מעלה.
מורידים לאט לאט את כל (או רוב) הגב הדביק תוך הידוק הטפט השקוף למשטח החיתוך עם הנייר דביק

5

מניחים את צורת הטפט החתוכה שלנו על גבי הטפט השקוף.
(עם החלק הצבעוני כלפי מטה)
מכיוון שהחלק הדביק פונה אלינו, הצורה החתוכה נדבקת אליו.
בשלב זה, היא עדיין דבוקה לגב הנייר שלה, אז היא שומרת על צורה קשיחה ולכן קל להזיז אותה ולהדביק אותה בצורה אחידה, משהו שלא ניתן היה לעשות אם היינו מנסים להדביק אותה ישירות על הקיר.
(איבדנו עותק אחד של המדבקה הזאת כאשר ניסינו להדביק אותה ישירות לקיר)

6

מסירים את גב הנייר של המדבקה.
בזהירות. אם צריך אז בשלבים.
ניתן לקלף פינות בקלות יחסית בעזרת קצה להב הסכין היפנית.

אם הטפט הגזור מנסה להתרומם מהטפט השקוף, מחזירים אותו למקום עם חוד הסכין

7

מכסים את הכל בחזרה עם הגב של הטפט השקוף.
עכשיו הוא משמש כגב המדבקה גם של הטפט השקוף וגם של הטפט החתוך.

בשלב הזה, המדבקה ניידת וניתן לשמור אותה ככה מספר ימים.

לא ניסיתי לשמור ליותר מכך, אבל אני חוששת שהדבק בגב המדבקה עלול להתיבש כי הוא עבר חשיפה לאויר, ועכשיו מוצמד פחות טוב מבמקור. אבל אולי גם לא.

ומהצד השני

8

מחליקים טוב טוב את הטפט השקוף כנגד הצורה החתוכה, שידבקו טוב טוב זה לזה.
בוחרים מקום על הקיר.
מקלפים פינה של הטפט השקוף.
מדביקים אותו על הקיר.
לאט לאט מורידים את גב הנייר ומדביקים על הקיר את הטפט השקוף, ויחד אתו גם את הטפט החתוך שלנו.

מכיוון שעכשיו יש לו גב שתומך בו, הוא מתנהג יפה ונדבק כמו שצריך.

 

9

עכשיו שיש לנו את הצורה מודבקת יפה על הקיר, משפשפים אותה טוב טוב כנגד הקיר, שתעבור אליו היטב.
טפטי ויניל נדבקים טוב יותר לקיר מאשר זה לזה.
בוחרים פינה של הטפט השקוף ומתחילים לקלף אותו מהקיר.
עושים את זה בזווית חדה מאוד
כמו בסרטון http://www.youtube.com/watch?v=2P2d-IsrLm8&feature
אם הטפט הצבעוני מנסה להתרומם, משפשפים אותו חזרה לקיר.
אצלנו הוא התנהג יפה, וזה טפט שבאמת בעייתי מאוד.
מסיימים להסיר את כל הטפט השקוף,
וזוהו, תיהנו מהתוצאה.

 

ובאותה הטכניקה:

חותכים כדי שיהיה ניתן לנסות מיקומים ושונים על הקיר לפני שמדביקים

והתוצר הסופי

ובאותה השיטה:

מעט מורכב יותר לחיתוך, אבל מטפט ידידותי הרבה יותר למשתמש.

האביר על הסוס הוא טפט עדין ודקיק, המרמיטות הן מטפט קטיפה שחורה, עמיד ועבה.
מה שכן, גם כאן נעזרנו לשם הדבקה בטפט שקוף, בעיקר כדי לשמר על הצורה של המרמיטות במעבר לקיר.

***

מדבקות ויניל שהודבקו בשיטה רגילה – חתול‬

עלות טפט – כ 12 ש"ח לרגיל
כ 15 ש"ח לקטיפה
כ 18 ש"ח לזהב והולוגרמה.
רעיונות לציורים – הרשת

הקטיפה היא מדהימה לעבודה. נחתכת טוב, לא נקרעת.
קלה להדבקה. עושה אפקט חד ויפה על הקיר.
נמכרת בגליל של מטר, אבל זה מטר "פורה" מאוד שמספיק להמון עבודה.

רוב המדבקות נחתכו בעזרת סכין יפנית רגילה וזוג מספריים.
מדבקות של מספר צבעים הורכבו קודם להדבקה, או הורכבו כבר על הקיר.

רוב המדבקות הן בגודל A4.
בעיקר כי אני מדפיסה את הדוגמה במדפסת לפני שמעבירה אותה עם נייר קופי לגב הטפט.

זה כיף

חתול על כוכב

זברה, קטיפה שחורה

ציפור שיר – קטיפה שחורה.
זה משהו שלא ניתן היה לעשות משום טפט אחר אלא עם עובדים בשיטת ההעברה עם הטפט השקוף.
בגלל שהקטיפה מספיק קשיחה, אז ניתן היה להדביק את הציפור כמו שהיא, אבל גם, לא בקלות.
שיטת ההעברה עושה את החיים להרבה יותר פשוטים

ציפורים על ענף

היפו, פיל ועכבר

ההיפו והפיל, כל אחד A4
העכבר הודבק בשיטת ההעברה.

 

מדבקות ויניל על חלון

המדבקות השקופות נראות ממש נחמד במשך היום, הן נראות כאילו הן זוהרות בשמש.

המיטה והשידה שלנו תזוז ובמקומה תיכנס עריסה

המדבקות נראות קצת קטנות, אבל כמו שאמרתי קודם,
הן A4, ולא ראינו סיבה לעשות גדולות יותר לבית שכור
(כבר יש לנו תוכניות למה נעשה בביתנו אנו, אבל יש זמן עד אז )

קצת צפוף, אבל שמח.

נ.ב

עדכון 2017 מאז כבר עברנו בית ונוספו עוד שני ילדים 🙂

***

ומדבקות נוספות שהוכנו בשיטת הטרנספר פחות או יותר באותה התקופה:

(כן, אם מישהו שם לב, הייתי צריכה לחתוך את השם מחדש)

אורן בדיוק גילה את הדגים לפני כמה שבועות. הוא עומד וחובט עליהם 🙂

***

זהו, מספיק לעכשיו.

מקווה שתהנו מההדרכה כמו שאני נהניתי להכין אותה.

שתהיה לכולכם שנה טוב, מתוקה, פוריה, יצירתית ומוצלחת

אהבתם? תשתפו הלאה :)

ארוך וכולל סיפור לידה :-)

אורן עם 40 חום. אקמולי כבר לא עוזר,
אבל הוא קיבל עכשיו נורופן, וחוץ מהעובדה שהוא עדיין חם, הוא זוחל וזורע נזק ברחבי הבית.
אני מאז הבוקר מפתחת כאב ראש אכזרי, שגם לא מגיב לאקמול.
נראה לי שנדבקתי, או שאולי סתם עייפה.

אני לא כותבת. הראש שלי צפוף מרוב דמויות ועלילות אבל אני לא מצליחה לגייס את הכוח והרצון לשבת ולכתוב.
אז אני crafting באופן כללי.
קצת גזירה, קצת תפירה (קניתי מכונה, אבל זה כבר סיפור נפרד), אפילו קצת סריגה.

בובה של סוסונית ים ופונפוני אורגנזה לתליה.
בובה גדולה, 2 A4


מגזרת סוסוני ים
שניהם בוצעו במסגרת החלפה שעשיתי בפורום יצירה.
בתמורה קיבלתי ארנב מרשרש עם פעמונים באוזניים בשביל אורן 🙂

וזה כבר עם המכונה.
מפית סרטים, קוביה ושרשרת בד בשביל אורן.
המפית היא להיט. הוא בילה דקות ארוכות בלמצוץ כל סרט בנפרד.
הקוביה היא להיט עם החתולות
השרשרת נזנחה באיזו פינה.

 

וסט זהה אבל בצבעים שונים בשביל אחיין שלנו.

מדבקה חדשה לחדר של אורן

ועם אחת הדוגמניות

וכדור אימיש חדש, נתקל באותה ההתעלמות כמו הקודם, אבל ממש כיף להחזיק אותם ברגע שהם גמורים.

חוטי טריקו!
ואחרי שלושה ימים:

אורן עזר.

ועם קצת סריגה. שטיחון לחדרו של ארון.

ועם עוד קצת סריגה. פוף לפינת הרביצה שאני מנסה להקים לו.

ממולא בפנימית טריקו (הידד! מכונת תפירה!) שבתורה ממולא במילוי של פוף שהחתולות עשו לו לינצ'

המדבקה לקיר והפוף היו עבודה משותפת שלי ושל רונן.
המדבקה הייתה סיוט להדבקה והסובלנות הבלתי נידלת של רונן הצילה את כל הפרויקט.
ובעניין הפוף, אם רונן לא היה בא לעזור לי עם התהליך, הגינה שלנו הייתה עכשיו לבנה מפתיתי קלקר.
תודה מתוק!

זהו בינתיים 🙂

***

אורן
אורן בן תשע חודשים.
משקל: 8 קילו בדיוק
גובה: 73 ס"מ
מילים נאמרות: אבא
מילים שמנסה להגיד וכמעט מצליח: בקבוק, אוכל, אמבט, ברווז ואמא.
יכולות ניידות: זוחל, עומד, הולך לאורך רהיטים, נעמד על קצות האצבעות ומפיל עציצים, מטפס במדרגות, מטפס במעלה מגלשות, מטפס על אמא, על חתול ועל ארגזים מזדמנים. נופל מהכול.
יש לו שלושת רבעי שן. מלמעלה. חצי שן בצד שמאל ועוד רבע שן בצד ימין.
התחלנו לצחצח אותן כל ערב. הוא ממש נהנה מזה. מושיט את החניכיים אל תוך המגע. יש לו מברשת שיניים קטנה ואצבעון עם שיני סיליקון והוא מאוד אוהב את שניהם.

ברגעים אלו ממש יושן מכורבל עלי. מאז אתמול לא מסכים לרדת מהידיים. לא נוח לו לישון ככה. הוא מקטר ומתהפך, אבל כל פעם שאני שמה אותו במיטה הוא מתחיל לצרוח.
מסכן קטן שלי.
מאז שהוא הלך לגן הוא חולה לפחות יום בשבוע, כל שבוע.
מצד שני, הוא מאושר בגן. הוא ממש אוהב ילדים.

***

ולפני שאני אשכח/אדחיק לחלוטין : סיפור הלידה של אורן
ארוך ובעיקר לנשים.

היה לי הריון קל. לא הייתה סכרת, הבחילות עברו דיי מהר, לא היו בצקות.

מצד שני, החל מהחודש הרביעי כמעט לא הייתי מסוגלת ללכת. רופאת הנשים אמרה שאלו רצועות הרחם וזה לא מסוכן. מה שזה לא יהיה, כל הליכה של יותר מכמה דקות הפכה לחוויה דיי כואבת. כאבים חדים מהסוג שבדיעבד אני יכולה להשוות לצירים. בנוסף, המדרגות הפכו בבת אחת לאתגר. לחץ דם נמוך, או משהו אחר, אבל אחרי כמה מדרגות העולם היה מצטמצם למנהרה ומחשיך לאיטו. שילוב של שניהם גם שכנע אותי שנהיגה זה לא הרעיון הכי טוב בעולם.

להשלמת החוויה יצאו גם דליות, והנבלות האלו נשארות גם אחרי הלידה.

אז מצד אחד, היה הריון קל. מצד שני מטופש ברמות.

צירים מדומים החלו אצלי בתחילת החודש התשיעי ובמהרה כל פעם שהופיעו הפכו לסדירים וממושכים. בטקס פרס גפן (שבוע 36) ישבתי עם צירים סדירים של כל חמש דקות במשך דקה.

הרגשתי שאני לא הולכת למשוך עד שבוע 40. הדבר היחיד שעודד אותי שאני לא הולכת ללדת שם היא שהצירים לא כאבו.

שבועיים אחרי זה, התעוררתי בחמש בבוקר כי היה ציר מדומה מרגיז במיוחד. הוא עבר, עצמתי עיניים, התחלתי לנמנם ואז הגיע עוד אחד, הפעם כואב יותר. אחרי ציר שלישי קמתי בשקט, השארתי את רונן לישון והלכתי לסלון.

הסתובבתי קצת, בחדר, חיכיתי לעוד כמה צירים. הם היו כואבים אבל לא קטסטרופה. אופטימית, מכך שהם גם לא יכאבו יותר מזה, התיישבתי על כדור הפיזו, פתחתי את המחשב, הפעלתי את מחשבון הצירים והתחלתי לתזמן.

אחרי חצי שעה כבר לא הייתי יכולה לשבת יותר.

<בהערת אגב. לי כדור הפיזו לא עזר בכלל. הוא היה נחמד לכאבי הגב לפני הלידה אבל בזמן הצירים עצמם היה כואב מדי לשבת. מה שכן, הוא היה הצלה בשלב הגזים אצל אורן. שלושה חודשים שהוא עבד שעות ערב ערב. ולו בשביל זה היה שווה לקנות את הכדור>

הלכתי, התרחצתי, התארגנתי, הערתי את רונן ונסענו לרמב"ם.

נסיעה באוטו בכביש פקוק, בזמן צירים. המכה האחת עשר.

הגענו לרמב"ם, חנינו בחניון הים והלכנו בנחת לכיוון חדר הלידה. שבע בבוקר. צירים סדירים וכואבים כל חמש דקות בערך. כל ציר אנחנו עוצרים, אני נשענת על רונן, ניטלת עליו קצת. זורמת עם הציר כמו שהסבירו בספר על לידה פעילה. ככה, עם עצירות, הגענו לחדר הלידה.

מוניטור טוב (וכואב), צירים סדירים (וכואבים)

בדיקת פתיחה (כואבת מאוד) של כלום. חצי אצבע בקושי.

פאק.

אני מתחילה לאיטי להיזכר בכל הסיפורים של הלידות שאורכות שלושה ימים ונגמרות בקיסרי.

שלחו אותנו להסתובב שעה ולחזור.

הלכנו, אכלנו ארוחת בוקר, הסתובבנו קצת. כואב, כואב. חזרנו.

קיבל אותנו הרופא שהיה בקורס הכנת הלידה שלנו.

פתיחה של חצי אצבע – אצבע (הוסיף אחרי שראה את ההבאה שלי).

אז מה עושים עכשיו?

תראו, אמר. יש לכם שתי אפשרויות. לנסוע הביתה ולחזור כאשר משהו יתפתח או להתקבל למחלקה ולחכות כאן ללידה. אבל אם אתם נרשמים למחלקה אתם כבר נשארים ללדת.

נשארים ללדת = תלדו בן אם תתפתח לידה טבעית ובן אם לא. שמעתי מספיק סיפורים אימה על זירוזים כדי לחשוש להישאר. מצד שני, גם ללדת בבית או באוטו אני לא רציתי.

הרופא הרגיע ואמר שלידה ראשונה, במיוחד אם היא מתפתחת לאט כמו אצלי, יכולה גם לקחת שלושה ארבע ימים. אל תדאגי, הוסיף. את לא תלדי לפתע.

מה לעשות? מה לעשות?

אז הוא ריחם עלינו ואמר שנסתובב קצת ונחזור עוד שעה. (בדרך כלל או ששולחים הביתה או משאירים ללדת). הסתובבנו, יצאנו לפארק קטן בתוך רמב"ם. התיישבנו על ספסל בשמש. עצמתי עיניים ונמנמתי בין ציר לציר. מאחורי מצאתי עדן של חלון גבוהה וכל פעם שהיה מגיע ציר הייתי מרימה ידיים וניתלת עליו עד שהציר היה חולף.

מה נעשה? שאל רונן. אז הרמתי טלפון והתקשרתי לקרן.

טוב שעשיתי זאת (תודה קרן!)

קיבלתי נו נו נו על כך שאני שוקלת להישאר עם פתיחה של כלום והסבר שאם אני יכולה לדבר בטלפון אז זה לא באמת צירים.

עלינו למחלקה. וידאנו שהפתיחה באמת לא הולכת לשום מקום ונסענו הביתה.

(בדרך היה איזה ביקור מרגיז במרכז לאישה של מכבי, שבו סירבו לתת לי הפניה חוזרת למיון כי טענו שאין לי שום סיבה רפואית להגיע לבית החולים… כן, צירים ותחילת לידה מתברר שאינם סיבה רפואית מספקת).

הגענו הביתה. רונן נעמד לטגן קציצות פיסטוק של אהרוני (התערובת הייתה מוכנה מיום לפני, חיינו אחרי זה שבוע וחצי על הקציצות האלו. טוב שהן טעימות גם אחרי ימים במקרר).

אני הלכתי לישון. ברגע שיצאנו מבית החולים הצירים הפכו פחות כואבים, היום נראה בהיר יותר ולפתע נזכרתי שקמתי בחמש בבוקר ושאני ממש ממש עייפה. ישנתי בערך שעתיים, עם ציר מציק פה ושם ואז התעוררתי בבת אחת כי הצירים הפכו לפתע למשהו אחר לחלוטין.

זה לא סתם כאב, זה כ-א-ב בהדגשה ובפונט בולט. חיכיתי שהציר יעבור ואת הבא בתור ניסיתי לצלוח על ידי היתלות על ראשיית המיטה. איזה. לא מיטה ולא נעליים. על הצירים האלו זה לא עשה שום רושם. דידתי לרונן, להיתלות עליו גם לא עזר. ניסיתי כדור, ניסיתי תנועה. בסוף הדבר היחיד שעוד איך שהוא הפך את זה לנסבל היה ללחוץ בחוזקה את הגב התחתון כנגד פינה של הקיר.

רוצה לנסוע לבית החולים? שאל רונן. אני עוד התלבטתי אבל אז ירדו המים ולא נשאר מה להתלבט.

<רוצה לציין כאן, בהערת אגב, שמתברר שכמו בצירים, גם בירידת מים אי אפשר לטעות. כאשר זה קורה, אתן מבינות שזה זה, ועד שזה קורה, אי אפשר באמת להסביר איך זה מרגיש>

התקלחתי (לא, גם מקלחת לא עזרה לי כנגד הכאב), ונסענו שוב לרמב"ם.

פקקים! שעה נסיעה! ואני מרגישה שעוד שנייה אני יולדת שם באוטו.

הפעם לא נסענו לחפש חניה. רונן הוריד אותי במיון ונסע להחנות את האוטו ואני ניסיתי להגיע למעלית. כן, בטח. אומרים שאם מתכווצים הציר כואב יותר, אבל מה עושים אם הציר כיווץ אותך כל כך שלא מצליחים להתיישר?

כמה נשמות טובות עזרו לי לבסוף להגיע למעלית והורידו אותי במין. בשלב הזה כבר לא היו צירים. היה ציר מתמשך אחד. הפקידה הסתכלה עלי רגע ואז שאלה אם אני רוצה אפידורל. בשמחה עניתי: כן.

בא רופא, בדק התקדמות לידה ו… איזה התקדמות. ארבע אצבעות בלבד. כמעט בכיתי לו שם.

הכאב היה בלתי נסבל. הציר לא הרפה. זה פשוט היה כאב אחד ממושך בלי רגע לנוח. קלטו אותי למחלקה, חיברו למוניטור. רונן הגיע. ואז המיילדת שאלה שוב אם אני רוצה אפידורל ואני במחשבה פתאומית על גודל המחט אומרת שלא.

<אני שונאת מחטים. הייתה תקופה שהייתי עושה טיפולי שיניים בלי הרדמה ורק שלא יתנו את הזריקה. רק המחשבה על המחט הענקית שצריכים לתקוע לי בגב… נו, עצם העובדה שהצלחתי בכלל לחשוב על זה בזמן לידה דיי אומר עד כמה אני פוחדת מזה>

במקום אפידורל ביקשתי לנסות קודם כל גז צחוק.

רוצה לספר לכן שהוא לא ממש מצחיק. הוא גם לא ממש מעלים את הכאב. כואב, כואב נורא, אבל הוא יוצר מן ריחוק מוזר ותוך כדי שצועקים מכאבים נשאר מקום אדיש שחושב: "וואלה, כואב".

רונן מספר שלפתתי את המסכה של הגז כאילו חיי תלויים בזה. הוא מספר שבשלב מסוים הצינור של הגז התנתק מהמסכה ולקח להם כמה דקות לשים לב ולחבר אותו חזרה וכל אותו הזמן לא הסכמתי להרפות מהמסכה ולתת להם לעשות את זה.

בקיצור, חיברו אותי למוניטור, חיברו אותי לגז צחוק והשאירו אותי להבשיל. לפי המילים שלהם, הם יחזרו עוד כמה שעות לראות אם יש איזו התקדמות. אחרי חצי שעה בערך הרגשתי שלא רק יש התקדמות אלא שאם הם לא יגיעו עכשיו יהיה כבר מאוחר מדי. אבל מכיוון שזה מה שהרגשתי גם ברכב בדרך לרמב"ם אז ביקשתי מרונן שיבקש ממילדת שתבוא שתראה אם אולי התקדמנו מעבר 4 אצבעות.

הוא קרא למילדת, היא נכנסה, אמרה: "טוב, בואי נראה" וחצי שעה אחרי זה באמת ראינו. אורן קטן , סגול וחמוד.

מרגע שהגענו לבית חולים ועד שהוא נולד עברו קצת פחות משעה וחצי. אני חושבת שזה מה שנקרא לידת בזק. ואני רוצה לציין שזה אולי מהיר אבל זה גם מאוד מאוד כואב.

הוא קרע אותי קצת (התפירה כאבה אפילו יותר מהלידה עצמה. אפילו עם זריקת ההרדמה המקומית) והצלחתי להפחיד את כל הצוות הרפואי במחלקת היולדות כאשר לא הצלחתי להפסיק לרעוד במשך כל הלילה אחרי הלידה.

וזהו, זה דיי מסכם את החוויה.

היה הריון, הייתה לידה ויש עכשיו ילד קטן שווה את הכול.

אחת הסיבות שנזכרתי בכל החוויה והתיישבתי סוף סוף לכתוב היא כי אני מתחילה לחשוב על ילד הבא. לא הכול השתקם עדיין אחרי הלידה. הצלקת החלימה לא טוב. הדליות עדיין שם. אני כרגע 4 קילו מתחת למשקל היה לי לפני ההריון ולא מצליחה לעלות חזרה.

ואני דואגת שהריון הבא יהיה יותר קשה מהקודם. פוחדת מהכאב בזמן הליכה, ומהסחרחורות ומכך ששוב לא אוכל לנהוג. פוחדת מעוד דליות ומעוד קרע. פוחדת משינויי מצב הרוח שהיו דיי קיצוניים חלק מהזמן.

פוחדת. ואז מסתכלת על אורן, ורוצה עוד אחד.

מוניטור בבוקר

ובסוף הערב

ולפני יומיים

 

 

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

שבועות + יצירה

שבועות עם הקטן



עוד קצת אורן

וקצת יצירה
יש לי עודף זמן פנוי על חשבון שעות השינה…

ולמעלה, מגני ברכיים לאורן.
הוא הצליח תוך שבוע להרוס שני זוגות מכנסיים אז ניסיתי למצוא פתרון.
חוץ מזה שזה המון עבודה,
עובד יופי.

כדור איימיש עם פימונים בפנים
אורן נתן לו טעימה והחליט שזה לא באמת מעניין.

וזאת החלפה לבנה בפורום אומנות
חתול תחש סיני (תראו, הוא ארוך ומלוכסן, צריך לקרוא לו איך שהו…)

ומגזרת קטנה של בחורה עם חתול
להשלמת ההחלפה

אהבתם? תשתפו הלאה :)

26.4.2010

עייפה ורדומה.
לקום בחמש. לצאת בשש. שעה נהיגה. עבודה בשבע.
9 שעות של עבודה שאני לא אוהבת.
שעה וקצת נהיגה חזרה.
שעתיים של איכות עם אורן.
טקס אמבטיה ושינה (החלק הבהיר של היום מבחינתי)
להתמוטט על הכורסה בסלון.
להיזכר שנשארו פחות משש שעות עד שצריך לקום מחדש.
לקום ולזחול לישון.
אוף.

***

על הצד הבהיר, חזרתי קצת לכתוב.

***

אז, הדברים הבאמת חשובים:

אורן התחיל להתרומם על הברכיים ולעשות תנועות של "אני רוצה קדימה", כמובן שמה שיוצא מכך הוא רוורס אחורה, דבר שמתסכל אותו עד מאוד אבל שמצחיק מאוד לצפייה.
אורן אוכל: דלעת, בטטה, קישוא, אבוקדו, בננה, תפוח עץ, אגס, דיסת קונפלור, דיסת דגנים, דיסת אורז, אצבעות מטרנה ומקנח עם תמ"ל.

וכמה תמונות של היפיופון,

בריכת שחיית תינוקות. לא משנה מה הנימוקים בעד או נגד, השורה הסופית היא שהקטן ממש נהנה מזה.

 

תנוחת השינה האהובה עליו

יו! גזר!

אני אוהב גזר!

יו! פרח! אני אוהב פרח!

יו! כיסא! אני אוהב כיסא!

יו! פטיש! אני…

אז מה אם אני יושב לבבב—ד!!!! הגננת לא מרשהההההה!!! |בכי מתמשך|

אמא, מה את מופתעת? איך את רוצה שאני אלמד תכנות אם אני לא אתחיל עכשיו?

"חתול גדול, חתול קטן
חתול אמיץ, חתול…."
אמאאאאאא! תעבירי לי עמוד!!!!
אוקי, תהיי רצינית לרגע. השבת אותי, דגמנתי לצילום. מה את רוצה שאני אעשה עכשיו?

מי פוטוגני?

אני!

***

וקצת יצירה, אבל ממש קצת, אין לי זמן בכלל.

 

הפיל לבת של חברה שלי. בשבת סוף סןף צבענו את החדר של אורן ואני אתחיל לעשות מדבקות גם בשבילו.
זהו, מספיק לבינתיים.
מקווה בעתיד הקרוב למצוא קצת יותר כוח גם לעדכן את היומן וגם לקרוא יומנים של אחרים.
מדהים, כמה שבועות לא פותחים את LJ ואנשים הולכים ומתרבים להם 😛

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)