רקמה מזמזמת

זוכרים את המכנס מכאן? אז החלטתי שאני רוצה אותו עם מעט יותר צבע

אף פעם לא רקמתי על ג'ינס ואף פעם לא רקמתי צורות ממולאות אז הלכתי לפינטרסט לקרוא קצת על הנושא. בין השאר מצאתי את ההדרכה הזאת שמאוד עזרה לי

אפשר לראות את אוסף הפינטרסט שלי בנושא רקמה כאן

אז מצויידת במחט חדה וחוסר זמן מוחלט יצאתי לדרך.

ועל הכיס השני

כמה דברים שהבנתי מהרקמה הזאת:

א. לא נוח לרקום על כיסים

ב. הכיסים במכנסי בנות ממש ממש קטנים

ג. אני לא יודעת לצייר ואין דרך נורמלית להעביר את הדוגמה אל הג'ינס הכהה.

בעקבות המסקנות האלו, פינקתי את עצמי לפני כמה חודשים בפלזלין נייר בד דביק להדפסה שנמס במים. כלומר שאפשר להדפיס עליו, הצד שעליו מדביקים הוא בד דקיק שניתן להדביק אותו על הפריט, לרקום עליו ואז מכניסים את הפריט למים והדף נמס ונעלם. זה מדהים, נהדר ויחד עם המשלוח מאמזון יצא יותר זול מהמוצר היותר נחות בארץ.

לא קל לרקום על החומר הזה. מצד אחד, הוא חוסך סיבוך ועבודה, מצד שני, הוא לא נדבק חזק מספיק, דביק לאצבעות ומכסה את המחט בחומר הדביק (רקמתי עם מגבון לח על ידי כדי לנגב את המחט כל כמה זמן). ככה זה נראה לפני השטיפה. אפשר לראות שהוא כבר ממש התחיל להתרומם. זה שבארץ יש 100% לחות גם לא ממש עוזר לו.

מצד שני, אין שום סיכוי שהייתי מצליחה לרקום את הדוגמה הזאת בלעדיו. מאוד קשה עד בלתי אפשרי להעביר דוגמה כל כך מפורטת לבד כהה.

הערה: מתברר שאמורים להשתמש בחתיכת נייר שיותר גדולה מחישוק הרקמה. גם כדי שהפלזלין לא יזוז וגם כדי שהוא יוכל לייצב טוב יותר. אדע להבא.

ואחרי שטיפה.

וגמור 🙂

אולי רק עוד אוסיף לו חרוזים לטובת העיניים.

והחבר שלו מאחור

ועוד כמה תמונות 🙂

וכל המכנס ביחד

שבוע טוב לכולם!

ממשיכה למכנס הבא 🙂

יעל

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

קפה בחליטת קפה קרה – פינוק של קיץ

גיליתי את הפינוק הזה בקיץ שעבר אבל זה היה המון התעסקות ואחרי כמה נסיונות הפסקתי להכין. לפני כמה שבועות ביקרתי במרכז ואז גיליתי שמוכרים קפה בחליטה קרה בתחנת הרכבת תחת השם NITRO או קפה בחבית. קניתי, טעמתי (בינוני סביר) והחלטתי שאני פשוט חייבת לחזור להכין בבית. כמה פעמים הכנתי עם סינון דרך מגבות נייר אבל אז גיגלתי קצת ומתברר שזה מספיק פופולרי כדי שתהיה תעשיה שלמה סביב זה. פועל יוצא של כך הוא שיש קומקומים יעודיים לחליטת קפה קרה. קומקום לא קניתי, אבל מסנן מגניב דווקא כן.

יש ברשת כמה אפשרויות. יש מבד או מרשת ניילון (מאוד קשה לנקות). יש מסננת בעלת מבנה דומה אבל קטנה יותר ובלי מכסה (בעייה כאשר הקפה היבש מנסה לצוף ולברוח) ויש את מה שאני קניתי. שהוא בעצם בכלל לא מסננת קפה אלא מסננת ששמים בה דגנים בזמן בישול בירה (אולי עוד נשתמש בה ככזו בעתיד). בכל מקרה. היא עשוייה מפלדת אל חלד, עם רשת צפופה ואיכותית. נקנתה מכאן והגיע תוך שבועיים בערך.

לא עמדתי בפיתוי וישר מהדואר גררתי את הילדים איתי לבית הקפה הקרוב לקנות קפה טחון (זה היה בית משוגעים, לא יודעת על מה חשבתי…)

אבל יצאנו משם עם קפה Danesi טחון ואיכותי

את התערובת מכינים ביחס 1:8. כלומר על כל מאה גרם קפה 800 גרם מים.

קפה לא בפוקוס

מים בפוקוס

פילטר נכנס לצנצנת….טוב, אולי לא נכנס

חיפוש בכל הבית וצנצנת חדשה

נכנס היטב 🙂

סגור ונכנס למקרר ל 24 שעות

ומוכן 🙂

כיף. אכין לי מחר בבוקר עם חלב קר.

הטעם עדין, לא חומצי, רייחני וטעים.

מתכון cold infusion coffee או קצת מידע נוסף מעבר ל "שימו מים וקפה"

אני משלימה את זה כבר אחרי שהפוסט עלה לאוויר כי נראה לי שזה יכול לעזור לאנשים 🙂

מה עושים אם אין מסננת מגניבה?

קונים אותה… או מאלתרים. אפשר  בכיף (טוב, לא בכיף) לסנן דרך מסננת רגילה שמעליה מניחים בד גביה, חיתול טטרה או כמה מגבות נייר.

איזה קפה מתאים להכנת חליטת קפה קרה?

לא קפה נמס. ברצינות. וגם לא קפה שחור טורקי (האמת אפשר, אבל יוצא טעם שונה, לא רע אבל משהו אחר לחלוטין)

צריך פולי קפה טחונים – מוכרים אותם ברוב בתי הקפה וגם בארומה. תבקשו שיטחנו לכם גס. ממה ששמעתי, זה לא נשמר כל כך טוב אז עדיף (כנראה) לא לקנות ישר קילו אלא לקנות 200 גרם ולנסות.

מה עושים עם הקפה, פשוט שותים?

אפשר.

אני שמה בערך אצבע או שניים של הקפה ואת השאר משלימה עם החלב,

אבל ממליצה לכל אחד לנסות בעצמו ולראות מה הכי טעים לו. בגדול, אפשר להשתמש בצבע הקפה בתור מדד.

כלומר לשים קודם חלב ואז להשלים קפה עד שמגיעים לצבע שרגילים.

קחו בחשבון. זה קפה ח-ז-ק.

שבוע טוב לכולם!

יעל

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

צמח הפלסה ומתכון צונן אחד

פוסט שהתחיל ב 2014 ועודכן ל 2017

כל הצילומים הם מהארץ, רובם מהגינה שלנו 🙂

***

פלסה – Grewia asiatia – אוכמניה הודית

מקור הצמח הוא אסיה הדרומית, אזור פקיסטן – קומבודיה

שיח גבוהה או עץ נמוך. צמח יפה, בעל ענפים ארוכים ומפליים, עם לבלוב צעיר בצבעי אדום מקסימים. השיח חזק ומהיר גדילה. מתאים לגידול בכל אזורי הארץ.

עץ בן ארבע:

עץ בן שמונה

אם העץ נראה לכם זהה בגודל זה כי אנחנו גוזמים אותו בצורה דיי קיצונית כל סתיו ולפעמים גם כל אביב. אצרף תמונת גיזום בהזדמנות.

בכל מקרה, מקרוב רואים שהעץ בהחלט אינו צעיר 🙂

אצלנו (יובלים, גליל מערבי) הוא נשיר בחורף.

העץ מתחיל להניב משנתו השניה.

הפריחה של העץ בצהוב – כתום, חביב שמתפתחת מהר מאוד לכמות גדול של פרי דמוי אוכמניות קטנות :

הפרי מבשיל לקראת יולי ומשנה את צבעו לסגול עמוק:

ההבשלה מאוד מהירה והעץ מסיים את כל מחזור הפרי תוך פחות מחודש.

כלומר, כמות גדולה של פרי בתקופה קצרה יחסית.

מכיוון שמדובר בפרי קטן, אין באמת בעיה של לכלוך. בנוסף, הוא מתיבש לפני נשירתו אז אין זבובונים או כל דבר אחר.

האמת, אצלנו גם אין כמעט שאריות של פרי, אנחנו אוכלים את הכל, והיינו אוכלים יותר אם היה.

טעם הפרי

חביב ביותר, קצת כמו אפרסק חמצמץ אם הפלסה לא בשלה לחלוטין וללא החמיצות כאשר בשל. אולי זה נשמע לא מלהיב המיוחד, אבל זה רושם מטעה. הפרי כיפי לאכילה. לא מעיק בטעמו ועושה חשק לקחת חופן ועוד חופן.  תוסיפו לזה את קלות הגידול ופלסה הופכת למועמדת נהדר לגינה ביתית, לצד הפיטנגו ועוד כמה עצים ותיקים.

בתוך כל פרי יש גרעין אחד (או לפעמים שניים) שתופסים כמחצית מנפח הפרי (הגרעין לא "דבוק" לפרי אז קל להוציא ואתו בזמן אכילה)

מה עוד מיוחד בעץ הזה?

לפי הרשת יש לו מגוון תכונות רפואיות, הוא עשיר במגוון ויטמינים אבל התכונה החשובה ביותר מבחינתי הוא שיש לו תכונות אנטי דלקתיות בכל חלקי הצמח. אנשים בעולם משתמשים בעלים לטיפול בפצעים ובענפים לצחצוח שיניים.

אנחנו רק אוכלים את הפרי, ועדיין, בחודש שיש פלסה, כולנו בריאים. אין דלקות פרקים, אין דלקות חניכיים, אין דלקות בדרכי השתן.

וכבר אמרתי שהפרי ממש נחמד?

וכמו שהבטחתי, מתכון מרענן לקיץ:

פרישייק פלסה

שינינו אותו מעט אבל הוא מבוסס על המתכון הפקיסטני הבא

4 כוסות מים או 2 כוסות מים ו2 כוסות קרח

5 כפות סוכר (או פחות, לפי הטעם)

קורט זעיר של מלח (כן, כן)

קורט זעיר של פלפל שחור (כן)

וזהו.

אוספים קצת פלסה:

מכניסים למעבד מזון:

מסננים דרך מסננת (מכיל גרעינים, זוכרים?)

ונהנים:

 

המשקה שמתקבל מרענן, טעים ובעל סמיכות ומרקם לא רגילים, קצת כמו ג'ילי נוזלי. טעים ומוצלח.

 

מאיפה משיגים עץ פלסה?

העץ שלנו הגיע ממשתלת ולך, משתלה ותיקה ומוכרת (לטוב ולרע) . עד כמה שאני יודעת, הצמח נמכר רק אצלהם. עדכון 2017, העץ נמכר גם במשתלת אוהד המעולה

אם אתם רוצים צמח בוגר, תתכוננו להיפרד מכמה מאות שקלים, אבל המלצה שלי, קנו צמח כמה שיותר צעיר. הצמח גודל מאוד מאוד מהר ואין סיבה לקנות צמח בוגר.

ויש עוד אפשרות.

הזרעים של הצמח נובטים היטב.

אני טומנת את הזרעים בסוף אפריל והם נובטים בתחילת יולי (אני לא יודעת אם הם צריכים את החודשיים בקרקע או שרק מחכים לחודש יולי…)

זהו ביבי פלסה שנבט לפני שבוע וחצי, מזרעים של יולי שעבר.

והנה צמח שנבט ביולי שעבר (כלומר בן שנה): 10/7/2014

וככה הוא נראה ב 30/82014

מניסיון לאורך השנים, אפשר גם לשים זרעים טריים, מהפרי שנאכל לקרקע לחה  והם נובטים בכיף. אני לאחרונה מנביטה בתוך עציצים של צמחים אחרים שמושקים בכל מקרה ואז מעבירה אותן לעציץ משלהן.

עד סוף הקיץ הולכת להיות לי כמות יפה של זרעים, כך שאם אתם מעונינים אתם מוזמנים לקפוץ לבקר ולקחת קצת 🙂

אפשרות אחרת, תשלחו לי מעטפה עם מעטפה ובול בפנים למשלוח חוזר ואני אשלח לכם חבילת זרעים.

קיץ נהדר לכולם,

יעל מיכאלי

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

גרגר פנמה – אחד העצים האהובים עלינו

פוסט שנכתב בשולי 2010 ועודכן ל 2017 🙂

כל הצילומים הם של עצים מניבים מהארץ.

***

העץ מוכר גם תחת השמות

Muntingia Calabura

Jamaican cherry trees

Strawberry-Tree

Cotton Candy berry

מקור העץ : דרום מקסיקו, קריביים, מרכז אמריקה.

עץ לא חדש בארץ אבל נחשפנו אליו לראשונה רק ב 2010 כאשר עשינו ביקור תקופתי בוולך.

מדובר בעץ גדול ומהיר גדילה. העץ מגיע לגובה של 5-6 מטר, והוא מגיע לכך בשנים ספורות.

  להמחשה, כך הוא נראה חודש אחרי שתילה ב 17.9.2010 (הוא היה מקל חשוף בעת השתילה, חבל שלא צילמנו):

וכך הוא נראה חודשיים מאוחר יותר, 29.10.2010 :

אני עושה סיבוב בגינה פעמיים ביום, והעץ הזה גודל מספיק מהר כדי שניתן יהיה לראות את ההבדל בין הבוקר לערב.

העץ כרגע בגובה שלי, ואני חושבת שיש סיכוי טוב שכבר באביב הקרוב יהיו לנו ממנו צל ופרי.

אחד ההמלצות המרכזיות שקיבלנו עבור העץ הייתה שהעץ גודל מאוד מהר. כלומר, שאם אחרי כמה שנים נמאס ממנו ורוצים להוריד אותו, ניתן לעשות זאת בלי להרגיש אשמה שהשקענו בעץ שנים ארוכות עד שהוא נתן פרי. זה אולי נשמע כמו סיבה צינית ולא עניינית, אבל לפי דעתי יש לה חשיבות לא קטנה כאשר מדובר בעץ פרי גדול ולא לחלוטין מוכר.

העץ מניב כבר בשנתו הראשונה.

העץ פורח בפרחים לבנים וקטנים שדומים מעט לפריחתו של התות שדה.

הפרי נראה כמו אוכמניה אדומה קטנה או כמו דובדבן קטן ומצוי על העץ ברוב ימות השנה.

טעמו של הפרי הוא כשל סוכריית קרמל והוא דיי מפתיע. טעמתי. ואז טעמתי שוב. ושוב, והוא עדיין לא נקלט.  קוטפים את הפרי, ממקמים כנגד השפתיים ולוחצים קלות כדי שהתוכן הרך יחליק לפה, או שפשוט אוכלים בשלמותו.  מתוק ונהדר, ואני אומרת את זה בתור אחת שלא כל כך אוהבת פירות מתוקים. יהיה תענוג לילד.

מאפיין מעניין של העץ הוא "פרוותיות" לבנה שמופיעה אצלו בענפים צעירים. אחרי קצת בירורים מול המשתלה אושר לי שזה תקין לחלוטין 🙂

העץ חזק ועמיד. לפי וולך, לא אמורים להיות לו מזיקים בארץ.

לפי מידע ברשת – עץ חזק ועמיד. גודל בקרקע דלה, חומצית או בסיסית. עמיד ליובש אבל רגיש למליחות. לאחר התבססות יכול לעמוד בתקופות קרה קצרות. נחשב כעץ "מכשיר קרקע" ומשתמשים בו לפעמים כדי להכשיר קרקע בעייתית או דלה לשתילה עתידית.

 עומד היטב ברוחות המערביות החזקות אצלנו וגודל אצלנו מצוין בקרקע גירית כבדה.

מחכה לפרי 🙂

עדכון 2017

העץ שרד אצלנו שנתיים, הניב נהדר ואז מת בחורף. אצלנו היה לו קר מדיי.

אביב אחרי זה שטלנו עוד אחד, במיקום אחר. אנחנו כרגע בעץ הרביעי מאז העץ בתחילת הפוסט. קחו את זה כמדד עד כמה הוא טעים ומוצלח 🙂 מקווים שהפעם מצאנו לו מיקום בגינה שבו הוא יצליח לגול ולהניב.

העץ  הנוכחי שלנו:

בקושי עבר את החורף ועכשיו מנסה להתאושש.

עץ בן שנה וחצי אצל ההורים שלי בקריות (עובר שם בקלות ובשימחה את החורף)

מקווה שבמיקום הנוכחי העץ שלנו ישרוד טוב יותר, אחרת נצטרף להסתפק בלנשנש אצל ההורים, אצלנו בגינה אין מיקומים יותר מוגנים ממה שהוא קיבל כרגע 🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מאי הקטנה – חולצת מומינים חדשה

אני אוהבת מומינים. יש בדמויות האלו איזה חן קסום שמדבר אלי ואני חוזרת אליהן שוב ושוב.

את חולצת המומין הכנתי לפני זמן מה, וכבר בזמן שנלחמתי איתה כדי בלמקם את כל השכבות זו ביחס לזו, ידעתי שזו לא תהיה החולצה האחרונה בנושא 🙂

הפעם בחרתי ציור עם קווים עבים יותר, בהנחה (תמימה) שיהיה יותר קל למקם את המסגרת השחורה ביחס לאזורים הצבעוניים.

בחרתי את הציור והדפסתי אותו במספר עותקים. כל עותק מיועד לחיתוך בשכבת צבע אחרת

את החתיכות שמרתי בקערית כדי שלא יילכו לטייל

והשכבה השחורה (החלקים החופשיים שלה מחכים בקערה בצד)

החיתוך עצמו היה פשוט יחסית. הדוגמה לא מסובכת ולקח פחות משעה לחתוך את הכל.

נסיונות הרכבה על חולצות בצבעים שונים.

אחרי קצת התלבטות החלטתי שעל הכחול הניגודיות טובה יותר.

שכבה ראשונה

אוקי. זה פשוט. הנחתי מעל זה את המסגרת השחורה, השחלתי את הצבע הבא, מיקמתי אותו בדיוק איפה שצריך. הסרתי את המסגרת השחורה וגיהצתי.

הנחתי שוב את המסגרת השחורה. המממ… למה זה מתאים פתאום פחות טוב? ובכן, אין מה לעשות. מיקמתי את הצבע הבא. ווידאתי שהכל יושב טוב אחד ביחס לשני וגיהצתי שוב.

מיקמתי שוב את המסגרת השחורה. אוקי… בשלב הזה הבנתי שיש לי בעייה. למרות ששום חלק לא זז בין שלב המיקום לבין שלב הגיהוץ, כל העסק פשוט לא התאים יותר אחד ביחס לשני. למה? אין לי מושג. אולי (למרות שאין תנועת מגהץ) החולצה נמתחת או מתכווצת תוך כדי גיהוץ? אולי הויניל מתכווץ מעט?

מקווה לטוב, מיקמתי את המסגרת השחורה פעם נוספת, מצאתי זווית שהכל משתלב… בערך… והוספתי את החלק הצבעוני האחרון. הצעיף במקור צריך להיות ורוד.

אבל אחרי קצת התלבטות החלטתי שהוא יראה הרבה יותר טוב בזהב

ואחרי גיהוץ

עכשיו הגיע החלק הבעייתי, להצליח למקם את המסגרת השחורה כך שתשתלב היטב עם האזורים הצבעוניים. אחרי קצת התלבטות פירקתי אותה לכמה חלקים (ובהמשך פירקתי עוד). הויניל השחור הוא ויניל פלוק (קטיפה שחורה) ואחד היתרונות שלו הוא שניתן לחתוך אותו ולא רואים את זה במוצר הסופי.

קיצרתי קצת כמה רצועות וגיהצתי אזור אזור תוך שאני ממקמת כל קו בדיוק איפה שאני רוצה. האמת, מסובך ומסורבל (ועם כמה רגעים מפחידים) אבל סה"כ, נראה לי שיצא בסדר.

והתוצר הסופי

מה אתם אומרים, יצא חמוד :)?

כמה תובנות מהעבודה.

  • משהו לא עובד בעבודה עם שכבות, וזה כן אמור לעבוד כי כאשר זה נעשה בחיתוך בפלוטר, ומודבק עם הגב השקוף השלם, כל השכבות מתמקמות טוב אחת ביחס לשניה (ראיתי בקבוצת הסילואט). אני אנסה לשאול שם ולראות אם ליוצרים שעובדים עם הפלוטר יש רעיונות שאני יכולה ליישם כאן (בחיתוך ידני)
  • להבא, כאשר בונים שכבות, צריך לוודא שכל שכבות הויניל מיועדות לגיהוץ באותה הטמפ'. כל השכבות כאן שמחו לקבל 150 מעלות, חוץ מהזהב פוייל שרצה 135. גיליתי את זה רק בדיאבד, כאשר הוא התחיל להיראות קצת מקומט אחרי שגיהצתי אותו ומעליו. מי שלא ידע, לא ישים לב, אבל להבא אקפיד על זה יותר.

ממשיכה לחולצה הבאה 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)