ליצ`י NuoMiCi

זהו פוסט שהתחיל ב 2012 ובתוכו אני מעדכנת על ההתקדמות של העצים 🙂

***

לפני כך וכך חודשים הייתי בסיור בבוסתן אברהם, טעמנו לונגן, היה נחמד ואז ואחד המטיילים האחרים סיפר בשקט בשקט שהוא מכיר מישהו בארץ שמגדל לי'צי ללא זרע. התגובה שלי הייתה פחות או יותר כזו –

אני בכלל חסידה גדולה של פירות לעצלנים ולקבל את הפרי המתקתק הזה ללא גרעין היה נשמע לי כמו חלום שהתגשם. דיברנו התלהבתי, ביררתי פרטי קשר, חזרתי הביתה וכמובן שלא הצלחתי לאתר שוב את הבחור. עברו כמה שבועות אבל המחשבה על ליצ'י ללא גרעין לא הרפתה ממני. הלכתי לחפש והגעתי למאמר הבא באתר העמותה לפירות אקזוטיים. קראתי, קראתי שוב ואז התמקדתי בזן הזה:

‘Nuo Mi Ci’ (עוגה מאורז דביק) – זן סיני רב מוניטין. הפרי איכותי, בעל זרע מנוון, אינו מלכלך את הידיים במיץ בזמן הקילוף, מבשיל כשבועיים לאחר ה'מאוריציוס'. פירות הזן הזה מבוקשים מאד בשווקים בגלל איכותו. הזן אינו גדל על שורשיו וחייבים להרכיבו.

על פניו נראה נהדר ובדיוק מה שאני רוצה, מצד שני – "..אינו גדל על שורשיו וחייבים להרכיבו…"

בקיצור, החלטתי שאני צריכה מידע נוסף והלכתי לחפש איפה ניתן להשיג אותו בארץ כדי לברר עוד פרטים. מתברר שזה לא עניין של מה בכך. לקח לי יותר משבוע של טלפונים לגלות שמוכרים אותו בסלונר (כנראה המקום בין היחידים בארץ חוץ מהמשתלה שאני מזכירה בהמשך). ועל הדרך כבר קיבלתי טיפ ממגדל אחר שהזן עם הזרע המנוון יותר רגיש לקור מהליצ'י הרגיל, שבעצמו קצת מפונק. דיברתי עם האגרונום של סלונר (בחור נחמד להפליא), הוא הסביר לי שהעץ אכן רגיש וגודל מאוד לאט אבל אחרי שתיארתי לו את התנאים אצלנו אמר שנראה לו שיש סיכוי טוב שהעץ יגדל, אם יטפלו בו היטב. שאלתי אם השתיל שלו מורכב (העניין של "אינו גודל על שורשיו") הוא אמר שלא אבל שהשתיל שלו עצמו מגיע ממשתלת אוהד ושכדאי לי להתקשר ולשאול אצלם.

התקשרתי, ענה לי בן אדם מבוגר מאוד שלא היה ממש בטוח מה יש ומה אין, איחרי קצת התעקשות הוא נתן לי את המספר של דרור, הבחור שמריץ את המשתלה ומשם השיחה כבר זרמה. שווה לציין כאן שהאתר של המשתלה נראה על הפנים והקטלוג שלהם לא ממש מעודכן אבל המשתלה נחשבת לאחת הטובות בארץ בתחומה. השתילים מושקעים, מטופחים ודרור עצמו עם הבנה מאוד טובה ועמוקה לגבי המאפיינים והצרכים של כל צמח וצמח.

דיברתי איתו, התיעצתי שינית. הוא הזהיר אותי שכדאי להרכיב או שהעץ יקח זמן לא מועט עד שיתן פרי. החלטתי שאני מעדיפה לחכות מאשר לשחק בהרכבות (בליצ'י הרכבות זה מעט מסובך). נסענו לקנות את העץ.

אוקי, אני אעצור לרגע, אני רוצה להגיד כמה מילים על המשתלה – תענוג נדיר. מקום לא גדול, בלב הוד השרון. מסודר, מתוקתק. כל עץ וזן מתויג ועומד כמו חייל במקומו. על שטח לא גדול מרוכזים מבחר שלא יאמן של סוגי עצים. והבונוס – המחיר. המחירים נעים סביב ה 100 ש"ח + מע"מ לשתיל (חלקם גם פחות). כן, כולל האצרולה (300-600 ש"ח בוולך) ועוד כמה שתילים שקניתי בזמנו במחירים גבוהים בהרבה. המקום לא מנסה למכור ולשווק לצרכן הפרטי. צריך לדעת מה רוצים לקנות כאשר מגיעים.

מהמשתלה יצאתי עם ליצ'י Nuo Mi C, פיגיה מזאן מואב 14 ואפרסמון שלא זקוק להבחלה (האחרון בטעות, פשוט לא הצלחתי לעצור בעצמי). לקניה הבאה רשמתי לעצמי את מקדמיה מזן 1414 (פרי בגודל כפול מהרגיל) וצ'יה (דבר הזוי בטעם פטל שדרור נתן לנו לטעום לפני שעזבנו).

הנחיות השתילה ממנו ומעצות של מגדלים ברשת היו לחפור בור ענק, לשים כ 200 ליטר של אדמה גננית ואל תוך זה לשתל. לעשות חיפוי קרקע + לוודא שלא נוצרת המלחה, כלומר לעשות שטיפות ארוכות פעם בכמה חודשים. (הבור והאדמה נחוצים כי העץ אוהב קרקע חומצית קלה ואצלי יש קרקע גירית=בסיסית כבדה כמו אבן).

ניגשנו לעבודה.

שקי האדמה הגננית (מתחת לקרמבולה):

עץ הליצ'י:

ספיר תומכת מהצד:

בוחרים מקום:

מתחילים לחפור (בעלי כמובן):

חושבים על זה קצת:

חופרים עוד, חושבים על זה עוד קצת:

כן, נראה עמוק מספיק (חשבנו לשים את ספיר בשביל הקנה מידה אבל החלטנו שעדיף לא להסתכן שמישהו מהעוברים ברחוב יזמין את שירותי הרוווחה…)

שתלנו:

השקנו, השקנו עוד קצת :

האבנים מאחור זה השני שבילים שכבר הונחו מאז באזור מול הבית שתכננו פעם לשים שם דשא, אבל זה כבר לפוסט אחר.

וזהו, יש לנו לי'צי עם זרע מנוון. מקווה בעוד עשור לספר איך הטעם, או לכל הפחות, באביב לספר שהוא עבר את החורף.

ואם אנחנו כבר כאן, כמה מילים על הפיג'יה

האזור שבו היא נשתלה לפני:

פינוי הלוונדרים (נמאס לי מהם, באמת. והם גם חנקו צמחים אחרים מתחתם):

לא יודעת למה לא בפוקוס.

ואחרי הניקיון:

הניצולים (סיגל רייחני ופרח קנה שורש שאני לא זוכרת את שמו) ששרדו בשנתיים האחרונים מתחת ללונדר רק כדי להיחפר החוצה ולזוז חצי מטר ימינה. לניצולים שלום:

והפינה בסוף, מקווה לארגן לה כיסוי קרקע בהקדם:

התוכנית שלי הייתה לצמח לא גדול מתחת לחלונות של חדרי הילדים. מקווה שלא יתבררר שאני לא מצליחה להשתלט על השיח הזה.

זהו, מספיק לפוסט לילי אחד, נכון?

נ.ב

אה כן, מאז עברו כחודשיים ולאחרונה הצלחתי ליצור שוב קשר עם הבחור מהסיור בבוסתן. מתברר שהוא בכלל דיבר על רמבוטן, האח הגדול של הליצ'י, נו מילא, אני מרוצה עם הצוציק שלי

 

עדכון 2017

הליצ'י חי ועובר את החורפים בשלום, מלבלב כל אביב וסתיו ופורח כל אביב. השנה לראשונה חנט פירות. הפרי טעים ומתוק, עם גרעין זעיר בפנים. מרוצה ממנו מאוד. ממליצה על הזן הזה בחום, רק תעשו לכם טובה ותקנו אותו מורכב 🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עדכון לפרויקט הדום לגינה :-)

השבוע הגיע הערסל שהזמנתי בשביל  הכיפה גאודזית שלנו 🙂

ספיר בוחנת את העניין

האמת, אם נשכבים על זה זה דיי נוח

וגם אורן בוחן את החידוש

בוריטו שלנו

האמת זה נהדר. אני כבר כמה ערבים יוצאת אליו עם ספר, לפעמים עם קשת ומבלה כמה שעות… טוב שעה… נו חצי שעה (או לפחות כמה דקות)

בשקט קריר עד שהיתושים (או שאר הילדים) מגיעים

ושימוש חשוב במיוחד

הערסל עשוי בד מצנחים, במידות 260X150 ס"מ. הוזמן מכאן (אליאקספרס) ועלה בזמן הקנייה $ 19.87. יש גרסאות יותר זולות שלו אבל התיאור כאן עשה עלי רושם טוב. לקח לו קצת פחות מחודש להגיע ולפי תיאור המוצר הוא יכול לשאת עד 300 ק"ג. לא יודעת אם זה נכון אבל הוא מחזיק בכיף (בלי להתלונן) משקל של שני מבוגרים ושלושה ילדים.

כיף. שלב הבא נדנדה.

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

סוף שנה, תחילת הקיץ והרבה תמונות ילדים

מזמן לא יצא לי לעדכן 🙂

ספיר סיימה גן חובה, ילדה גדולה שלנו

אורן סיים כיתה א'. מתי זה קרה?!?

קשת עם יוגבי

ספיר וסער

ועוד קצת ילדים

וזהו, לבנתיים.

המשך שבוע טוב!

יעל

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אילת עם שלושה ילדים – מתברר שזה דווקא נחמד

פעם אחרונה היינו באילת לפני שש שנים. נסענו שלושתינו (רונן, אני ואורן בן שנה) מהעבודה של רונן לסופ"ש הכל כלול. היה חם, משמעם (נו באמת, מי רוצה סופ"ש של "זקנים", עם פעילויות מאורגנות מהבוקר עד הערב והפעלות שסובבות סביב אוכל וילדים) והנסיעה הייתה סיוט צרוף.מתוך מעל שבע שעות נסיעה, יותר מחצי היו מלוות בקול בכי בלתי פוסק של אורן. אחרי שחזרנו הביתה, אמרתי לרונן שאני, לאילת, לא חוזרת.

הרבה מים זרמו מאז לים סוף. נולדה ספיר (וגדלה), נולדה קשת. ולפתע רונן הביא מהעבודה חוברת של "נוסעים לאילת" ופתאום גיליתי שהגעתי למקום בחיים שבו "סופ"ש של זקנים, עם פעילויות מאורגנות מהבוקר עד הערב והפעלות שסובבות סביב אוכל וילדים" נשמע לי כמו גן עדן. רק מה… נסיעה עם שלושה ילדים?!? במיוחד שספיר סובלת מבחילות נסיעה נוראיות, אורן סובל משעמום נסיעה זוועתי וקשת באופן כללי נוסעת טוב אבל לא ליותר משעה וחצי… בקיצור לא.

אז טסנו במקום 🙂

זה לא זול, זה עלה כמעט פי שלוש מהסופ"ש עצמו (נו, הוא היה ממומן מהעבודה וכו') אבל זה היה שווה כל שקל.

נסענו לחיפה

החנינו את הרכב, נכנסנו לנמל התעופה

ואחרי שעה וכמה דקות כבר היינו באילת! תענוג.

קשת : מה תענוג?!? אמא, לא הזכרת בכלל שאני הייתי חולה!

אכן, הקטנה קמה עם חום. הקיאה פעמיים בבית ועוד פעם בדרך לנמל תעופה אבל אחרי זה הייתה מתוקה להפליא, רק קצת שפוכה.

ותוך 24 שעות כבר הייתה בריאה לחלוטין והאמת, כבר בערב הרגישה מספיק טוב כדי לבדוק מה טעים בחדר האוכל

ובאותו הערב (היה חתיכת יום אינטנסיבי… הילדים היו גמורים לחלוטין) הייתה הופעה קצרה (את הארוכה פיספסנו) של טררם (שהייתה מדהימה) והופעה קצרה (כי זה מה יש) של סטטיק ובן אל תבורי (שהייתה בסדר, המוזיקה נחמדה אבל אין הפקה מעבר לשירה וקצת קפצוצים מסביב). הגדול מעריץ רציני שלהם אבל עד שנגמרו על מופעי החימום והם עלו לשיר הוא בעיקר רצה ללכת לישון.

וקשת חורשת על הים (נגעה במים עם קצות אצבעות הרגליים והסבירה לנו שזה קר)

מצד שני, כמה כיף להתכרבל לישון על החוף…

וכמה כיף זה חופשה הכל כלול עם ארטיקים, ענבים, אבטיחים, בירות ועוד הרבה מכל טוב

לגדולים, חוץ מהנישנושים הבלתי פוסקים היו גם כל הזמן הצגות בחוף ובהמשך מוזיקה טובה ותותח קצף.

אפילו קשת ניסתה (בערך)

וכמובן ארוחת צהריים, תראו את הליידי הצעירה שלנו

ועוד אטרקצייה חמודה להפליא, במיוחד בחום של אילת

 ואז הגענו לשבת וליום כיף בבריכה ובטן גב.

תקשיבו, אל תשפטו. לא מצאתי סביב הבריכה כיסא אחד פנוי. אבל קשת לא התלוננה במיוחד

והאמת, גם אני לא.

וגם ספיר לא (כי התמקמנו בצמוד לבר ילדים)

מתברר שקשת ממש אוהבת בריכה, במיוחד כאשר המים שם חמים ונעימים

ועוד טיפ טיפה של זמן שקט בזמן שהגדולים רצים מסביב (כבר שנים רציתי לעשות צילום כזה…)

המוני פינוקים לילדים, כבר הזכרתי?

והביתה. בשלוש יצאנו מבית המלון ונסענו לנמל התעופה. בשש כבר היינו בחיפה. בשש וחצי כבר היינו בבית.

היה מעולה וטוב שהיה.

בתקווה שוב בשנה הבאה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כיפה גאודזית לגינה, או "כזה!"

הכל התחיל כאשר ראיתי בפייסבוק את הכיפות הגיאודזיות של Kingdom . כבר מזמן רציתי משהו "כזה" לגינה אבל לא ידעתי מה זה ה "כזה" וכאשר ראיתי את המוצר שלהם זה מילא לי בדיוק את הריבוע שהיה לטובת ה"זה".

יצרתי איתם קשר וגיליתי שיש להם שני מוצרים

דום גדול בקוטר 2.3 מטר, שיא הגובה 1.75 מטר , 94 מוטות אלומיניום- מחיר 1500 ש"ח

דום גדול עוד יותר בקוטר 3.5 מטר, שיא הגובה 2.10 מטר, 164 מוטות אלומיניום- מחיר 2500 ש"ח

הילדים שלי בני כמעט שמונה, כמעט שש וכמעט עשרה חודשים (טוב שאת החתולים לא ספרתי).

בכל מקרה, הראשון הרגיש לי קטן מדיי ולא מספיק מאתגר בשבילם, השני כבר היה יותר בכיוון אבל הוא הוגדר (על ידי המוכר) כמסובך להרכבה והאמת… הוא קצת יצא מגבולות התקציב שלנו.

ורק כדי להסביר לרגע על מה מדובר

כיפה גאודזית V2 מול V3

מדובר בעצם על כמות המוטות וכמות המשולשים לאותו שטח. ככל שהמספר גדול יותר, כנראה שיותר קל לילדים לטפס והכיפה כדורית יותר ויכולה לשאת משקל רב יותר, אבל יותר קשה להיכנס פנימה כי המשולשים יותר קטנים. בנוסף, אחרי שהרכבנו V2, לא ממליצה להתקרב למספר גדול יותר בלי עזרה מקצועית. זה… לא פשוט.

אז נחזור לענינינו.

חיפשתי כיפה גיאודזית V2 (פחות מוטות, קלה יותר להרכבה), מברזל מגלוון, 3/4 צול. גובה שני מטר, רוחב 4 מטר (המידות נובעות ישירות מכך שהכיפה V2)

 

איפה קונים כיפה גיאודזית?

בלי נדר, אבל נראה לי שעברתי דרך כל יצרני הדומים בארץ.

אצל כולם המחיר לגודל זה מתחיל ב 2500  ש"ח ועולה משם (לא כולל הובלה, הרכבה וכנראה גם לא כולל מע"מ)

למזלי, את הצלצול האחרון, לפני שהתיאשתי, עשיתי ליניב מ RioDOME בקיבוץ מנרה בצפון .בריודום מוכרים קיטים להרכבה עצמית של דומים, במגוון גדלים וסוגים לפי הזמנה. דום V2 בקוטר 4 מטר על 2 מטר גובה, עם מוטות ברזל מגלוון 3/4 צול עלה 1500 ש"ח (ללא מע"מ). כלומר אלף שקל פחות מכל חברה אחרת שדיברתי איתם. אצל יניב ניתן להזמין גם דום עם מוטות צול בכמה מאות שקלים יותר (למקרה שיש לכם פיל שמתכנן לטפס על הדום…)

עדכון קטן : 5% הנחה אצל יניב בריודום למגיעים דרך הבלוג :-)!

דיברתי איתו בטלפון, קפצנו לבקר ולראות (עם איזה קטיף דובדבנים בדרך) והזמנו.

זמן הכנה הוא ימים בודדים עד שבוע (שלנו היה מוכן תוך 3 ימים).

נסענו לסופ"ש בקיבוץ אצל הסבים, עברנו אצל יניב וחזרנו עם מוטות מסומנים והוראות הכנה 🙂 (תתכוננו להצפת תמונות)

מתחילים להרכיב

גם קשת עוזרת

מתחיל לקבל צורה

ועוד קצת גובה

ומוכן 🙂  (בבלוג זה נראה מהיר אבל במציאות עברו שעתיים אם לא יותר)

המוטות מגיעים משומנים מעט, אז שלב הבא הוא סיבון הדום

סבון כלים, קצת מים ושני ילדים חרוצים (נו, ואמא אחת שעברה אחריהם על הכל…)

ואחרי כל הסבון, כמובן שצריך לשטוף את הכל עם צינור, לא?

וכמובן אחד את השני (נגמר בשני ילדים רטובים לחלוטין)

ובבוקר – הצד הזה של הגינה מוצף שמש עד שעות הצהריים והדום, אם מישהו תוהה, מתלהט. אבל עד שהילדים חוזרים הביתה רובו כבר בצל ואפשר לטפס עליו.

והנה אני על הדום. כמעט נשארתי לגור שם. אחרי שעליתי עליו נזכרתי שיש לי פחד גבהים דיי נוראי.

הגינה שלנו גדולה, אבל לא עד כדי כך גדולה, כך שהדום חולק שטח עם עץ תות וגויבה תותית.

האמת, עובד מעולה.

ועוד סרטון, הפעם עם אורן מט פס על הדום 🙂

ולהשלמת הסדרה של "כולנו על הדום", גם רונן שם

 

תובנות מבניית הדום

  • זה לא מאוד מסובך
  • זה קשה. צריך לפחות 2 אנשים ועדיף יותר אם אפשר. יש שלבים שצריך היה להרים/להזיז את כל הדום ומזל שאבא שלי בדיוק היה כדי להושיט כתף.
  • מזל שלא הלכנו על V3 או מוטות של צול. זה היה כבד וקשה גם ככה (בנוסף, באמת שלא נחוץ מבחינת החוזק)
  • ביקשנו מריודום ברגים טיפה יותר קצרים, כך שלא תשאר שארית בורג בחלק הפנימי של הדום (הברגנו עם הכובע החוצה והאום פנימה). יתרונות – יש פחות ברזל שאפשר לפגוע בו. חסרונות – מאתגר יותר להלביש את כל המוטות על הבורג. יש מספיק עודף אבל עדיין קשה להביא את כולם לזווית שהם מוכנים להסתדר.
  • לשתף ילד בבנייה דורש שלוש נשימות עמוקות על כך סיבוב בורג (ועצבים מפלדה)
  • זה כיף 🙂

השלב הבא בתוכנית, לארגן לדום : חבל לטיפוס/ נדנדה, ערסל וכיסא סרוג 🙂

שבוע טוב לכולם!

יעל

 

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)