צמח הפלסה ומתכון צונן אחד

פוסט שהתחיל ב 2014 ועודכן ל 2017

כל הצילומים הם מהארץ, רובם מהגינה שלנו 🙂

***

פלסה – Grewia asiatia – אוכמניה הודית

מקור הצמח הוא אסיה הדרומית, אזור פקיסטן – קומבודיה

שיח גבוהה או עץ נמוך. צמח יפה, בעל ענפים ארוכים ומפליים, עם לבלוב צעיר בצבעי אדום מקסימים. השיח חזק ומהיר גדילה. מתאים לגידול בכל אזורי הארץ.

עץ בן ארבע:

עץ בן שמונה

אם העץ נראה לכם זהה בגודל זה כי אנחנו גוזמים אותו בצורה דיי קיצונית כל סתיו ולפעמים גם כל אביב. אצרף תמונת גיזום בהזדמנות.

בכל מקרה, מקרוב רואים שהעץ בהחלט אינו צעיר 🙂

אצלנו (יובלים, גליל מערבי) הוא נשיר בחורף.

העץ מתחיל להניב משנתו השניה.

הפריחה של העץ בצהוב – כתום, חביב שמתפתחת מהר מאוד לכמות גדול של פרי דמוי אוכמניות קטנות :

הפרי מבשיל לקראת יולי ומשנה את צבעו לסגול עמוק:

ההבשלה מאוד מהירה והעץ מסיים את כל מחזור הפרי תוך פחות מחודש.

כלומר, כמות גדולה של פרי בתקופה קצרה יחסית.

מכיוון שמדובר בפרי קטן, אין באמת בעיה של לכלוך. בנוסף, הוא מתיבש לפני נשירתו אז אין זבובונים או כל דבר אחר.

האמת, אצלנו גם אין כמעט שאריות של פרי, אנחנו אוכלים את הכל, והיינו אוכלים יותר אם היה.

טעם הפרי

חביב ביותר, קצת כמו אפרסק חמצמץ אם הפלסה לא בשלה לחלוטין וללא החמיצות כאשר בשל. אולי זה נשמע לא מלהיב המיוחד, אבל זה רושם מטעה. הפרי כיפי לאכילה. לא מעיק בטעמו ועושה חשק לקחת חופן ועוד חופן.  תוסיפו לזה את קלות הגידול ופלסה הופכת למועמדת נהדר לגינה ביתית, לצד הפיטנגו ועוד כמה עצים ותיקים.

בתוך כל פרי יש גרעין אחד (או לפעמים שניים) שתופסים כמחצית מנפח הפרי (הגרעין לא "דבוק" לפרי אז קל להוציא ואתו בזמן אכילה)

מה עוד מיוחד בעץ הזה?

לפי הרשת יש לו מגוון תכונות רפואיות, הוא עשיר במגוון ויטמינים אבל התכונה החשובה ביותר מבחינתי הוא שיש לו תכונות אנטי דלקתיות בכל חלקי הצמח. אנשים בעולם משתמשים בעלים לטיפול בפצעים ובענפים לצחצוח שיניים.

אנחנו רק אוכלים את הפרי, ועדיין, בחודש שיש פלסה, כולנו בריאים. אין דלקות פרקים, אין דלקות חניכיים, אין דלקות בדרכי השתן.

וכבר אמרתי שהפרי ממש נחמד?

וכמו שהבטחתי, מתכון מרענן לקיץ:

פרישייק פלסה

שינינו אותו מעט אבל הוא מבוסס על המתכון הפקיסטני הבא

4 כוסות מים או 2 כוסות מים ו2 כוסות קרח

5 כפות סוכר (או פחות, לפי הטעם)

קורט זעיר של מלח (כן, כן)

קורט זעיר של פלפל שחור (כן)

וזהו.

אוספים קצת פלסה:

מכניסים למעבד מזון:

מסננים דרך מסננת (מכיל גרעינים, זוכרים?)

ונהנים:

 

המשקה שמתקבל מרענן, טעים ובעל סמיכות ומרקם לא רגילים, קצת כמו ג'ילי נוזלי. טעים ומוצלח.

 

מאיפה משיגים עץ פלסה?

העץ שלנו הגיע ממשתלת ולך, משתלה ותיקה ומוכרת (לטוב ולרע) . עד כמה שאני יודעת, הצמח נמכר רק אצלהם. עדכון 2017, העץ נמכר גם במשתלת אוהד המעולה

אם אתם רוצים צמח בוגר, תתכוננו להיפרד מכמה מאות שקלים, אבל המלצה שלי, קנו צמח כמה שיותר צעיר. הצמח גודל מאוד מאוד מהר ואין סיבה לקנות צמח בוגר.

ויש עוד אפשרות.

הזרעים של הצמח נובטים היטב.

אני טומנת את הזרעים בסוף אפריל והם נובטים בתחילת יולי (אני לא יודעת אם הם צריכים את החודשיים בקרקע או שרק מחכים לחודש יולי…)

זהו ביבי פלסה שנבט לפני שבוע וחצי, מזרעים של יולי שעבר.

והנה צמח שנבט ביולי שעבר (כלומר בן שנה): 10/7/2014

וככה הוא נראה ב 30/82014

מניסיון לאורך השנים, אפשר גם לשים זרעים טריים, מהפרי שנאכל לקרקע לחה  והם נובטים בכיף. אני לאחרונה מנביטה בתוך עציצים של צמחים אחרים שמושקים בכל מקרה ואז מעבירה אותן לעציץ משלהן.

עד סוף הקיץ הולכת להיות לי כמות יפה של זרעים, כך שאם אתם מעונינים אתם מוזמנים לקפוץ לבקר ולקחת קצת 🙂

אפשרות אחרת, תשלחו לי מעטפה עם מעטפה ובול בפנים למשלוח חוזר ואני אשלח לכם חבילת זרעים.

קיץ נהדר לכולם,

יעל מיכאלי

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

גרגר פנמה – אחד העצים האהובים עלינו

פוסט שנכתב בשולי 2010 ועודכן ל 2017 🙂

כל הצילומים הם של עצים מניבים מהארץ.

***

העץ מוכר גם תחת השמות

Muntingia Calabura

Jamaican cherry trees

Strawberry-Tree

Cotton Candy berry

מקור העץ : דרום מקסיקו, קריביים, מרכז אמריקה.

עץ לא חדש בארץ אבל נחשפנו אליו לראשונה רק ב 2010 כאשר עשינו ביקור תקופתי בוולך.

מדובר בעץ גדול ומהיר גדילה. העץ מגיע לגובה של 5-6 מטר, והוא מגיע לכך בשנים ספורות.

  להמחשה, כך הוא נראה חודש אחרי שתילה ב 17.9.2010 (הוא היה מקל חשוף בעת השתילה, חבל שלא צילמנו):

וכך הוא נראה חודשיים מאוחר יותר, 29.10.2010 :

אני עושה סיבוב בגינה פעמיים ביום, והעץ הזה גודל מספיק מהר כדי שניתן יהיה לראות את ההבדל בין הבוקר לערב.

העץ כרגע בגובה שלי, ואני חושבת שיש סיכוי טוב שכבר באביב הקרוב יהיו לנו ממנו צל ופרי.

אחד ההמלצות המרכזיות שקיבלנו עבור העץ הייתה שהעץ גודל מאוד מהר. כלומר, שאם אחרי כמה שנים נמאס ממנו ורוצים להוריד אותו, ניתן לעשות זאת בלי להרגיש אשמה שהשקענו בעץ שנים ארוכות עד שהוא נתן פרי. זה אולי נשמע כמו סיבה צינית ולא עניינית, אבל לפי דעתי יש לה חשיבות לא קטנה כאשר מדובר בעץ פרי גדול ולא לחלוטין מוכר.

העץ מניב כבר בשנתו הראשונה.

העץ פורח בפרחים לבנים וקטנים שדומים מעט לפריחתו של התות שדה.

הפרי נראה כמו אוכמניה אדומה קטנה או כמו דובדבן קטן ומצוי על העץ ברוב ימות השנה.

טעמו של הפרי הוא כשל סוכריית קרמל והוא דיי מפתיע. טעמתי. ואז טעמתי שוב. ושוב, והוא עדיין לא נקלט.  קוטפים את הפרי, ממקמים כנגד השפתיים ולוחצים קלות כדי שהתוכן הרך יחליק לפה, או שפשוט אוכלים בשלמותו.  מתוק ונהדר, ואני אומרת את זה בתור אחת שלא כל כך אוהבת פירות מתוקים. יהיה תענוג לילד.

מאפיין מעניין של העץ הוא "פרוותיות" לבנה שמופיעה אצלו בענפים צעירים. אחרי קצת בירורים מול המשתלה אושר לי שזה תקין לחלוטין 🙂

העץ חזק ועמיד. לפי וולך, לא אמורים להיות לו מזיקים בארץ.

לפי מידע ברשת – עץ חזק ועמיד. גודל בקרקע דלה, חומצית או בסיסית. עמיד ליובש אבל רגיש למליחות. לאחר התבססות יכול לעמוד בתקופות קרה קצרות. נחשב כעץ "מכשיר קרקע" ומשתמשים בו לפעמים כדי להכשיר קרקע בעייתית או דלה לשתילה עתידית.

 עומד היטב ברוחות המערביות החזקות אצלנו וגודל אצלנו מצוין בקרקע גירית כבדה.

מחכה לפרי 🙂

עדכון 2017

העץ שרד אצלנו שנתיים, הניב נהדר ואז מת בחורף. אצלנו היה לו קר מדיי.

אביב אחרי זה שטלנו עוד אחד, במיקום אחר. אנחנו כרגע בעץ הרביעי מאז העץ בתחילת הפוסט. קחו את זה כמדד עד כמה הוא טעים ומוצלח 🙂 מקווים שהפעם מצאנו לו מיקום בגינה שבו הוא יצליח לגול ולהניב.

העץ  הנוכחי שלנו:

בקושי עבר את החורף ועכשיו מנסה להתאושש.

עץ בן שנה וחצי אצל ההורים שלי בקריות (עובר שם בקלות ובשימחה את החורף)

מקווה שבמיקום הנוכחי העץ שלנו ישרוד טוב יותר, אחרת נצטרף להסתפק בלנשנש אצל ההורים, אצלנו בגינה אין מיקומים יותר מוגנים ממה שהוא קיבל כרגע 🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מאי הקטנה – חולצת מומינים חדשה

אני אוהבת מומינים. יש בדמויות האלו איזה חן קסום שמדבר אלי ואני חוזרת אליהן שוב ושוב.

את חולצת המומין הכנתי לפני זמן מה, וכבר בזמן שנלחמתי איתה כדי בלמקם את כל השכבות זו ביחס לזו, ידעתי שזו לא תהיה החולצה האחרונה בנושא 🙂

הפעם בחרתי ציור עם קווים עבים יותר, בהנחה (תמימה) שיהיה יותר קל למקם את המסגרת השחורה ביחס לאזורים הצבעוניים.

בחרתי את הציור והדפסתי אותו במספר עותקים. כל עותק מיועד לחיתוך בשכבת צבע אחרת

את החתיכות שמרתי בקערית כדי שלא יילכו לטייל

והשכבה השחורה (החלקים החופשיים שלה מחכים בקערה בצד)

החיתוך עצמו היה פשוט יחסית. הדוגמה לא מסובכת ולקח פחות משעה לחתוך את הכל.

נסיונות הרכבה על חולצות בצבעים שונים.

אחרי קצת התלבטות החלטתי שעל הכחול הניגודיות טובה יותר.

שכבה ראשונה

אוקי. זה פשוט. הנחתי מעל זה את המסגרת השחורה, השחלתי את הצבע הבא, מיקמתי אותו בדיוק איפה שצריך. הסרתי את המסגרת השחורה וגיהצתי.

הנחתי שוב את המסגרת השחורה. המממ… למה זה מתאים פתאום פחות טוב? ובכן, אין מה לעשות. מיקמתי את הצבע הבא. ווידאתי שהכל יושב טוב אחד ביחס לשני וגיהצתי שוב.

מיקמתי שוב את המסגרת השחורה. אוקי… בשלב הזה הבנתי שיש לי בעייה. למרות ששום חלק לא זז בין שלב המיקום לבין שלב הגיהוץ, כל העסק פשוט לא התאים יותר אחד ביחס לשני. למה? אין לי מושג. אולי (למרות שאין תנועת מגהץ) החולצה נמתחת או מתכווצת תוך כדי גיהוץ? אולי הויניל מתכווץ מעט?

מקווה לטוב, מיקמתי את המסגרת השחורה פעם נוספת, מצאתי זווית שהכל משתלב… בערך… והוספתי את החלק הצבעוני האחרון. הצעיף במקור צריך להיות ורוד.

אבל אחרי קצת התלבטות החלטתי שהוא יראה הרבה יותר טוב בזהב

ואחרי גיהוץ

עכשיו הגיע החלק הבעייתי, להצליח למקם את המסגרת השחורה כך שתשתלב היטב עם האזורים הצבעוניים. אחרי קצת התלבטות פירקתי אותה לכמה חלקים (ובהמשך פירקתי עוד). הויניל השחור הוא ויניל פלוק (קטיפה שחורה) ואחד היתרונות שלו הוא שניתן לחתוך אותו ולא רואים את זה במוצר הסופי.

קיצרתי קצת כמה רצועות וגיהצתי אזור אזור תוך שאני ממקמת כל קו בדיוק איפה שאני רוצה. האמת, מסובך ומסורבל (ועם כמה רגעים מפחידים) אבל סה"כ, נראה לי שיצא בסדר.

והתוצר הסופי

מה אתם אומרים, יצא חמוד :)?

כמה תובנות מהעבודה.

  • משהו לא עובד בעבודה עם שכבות, וזה כן אמור לעבוד כי כאשר זה נעשה בחיתוך בפלוטר, ומודבק עם הגב השקוף השלם, כל השכבות מתמקמות טוב אחת ביחס לשניה (ראיתי בקבוצת הסילואט). אני אנסה לשאול שם ולראות אם ליוצרים שעובדים עם הפלוטר יש רעיונות שאני יכולה ליישם כאן (בחיתוך ידני)
  • להבא, כאשר בונים שכבות, צריך לוודא שכל שכבות הויניל מיועדות לגיהוץ באותה הטמפ'. כל השכבות כאן שמחו לקבל 150 מעלות, חוץ מהזהב פוייל שרצה 135. גיליתי את זה רק בדיאבד, כאשר הוא התחיל להיראות קצת מקומט אחרי שגיהצתי אותו ומעליו. מי שלא ידע, לא ישים לב, אבל להבא אקפיד על זה יותר.

ממשיכה לחולצה הבאה 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עדכון לפרויקט הדום לגינה :-)

השבוע הגיע הערסל שהזמנתי בשביל  הכיפה גאודזית שלנו 🙂

ספיר בוחנת את העניין

האמת, אם נשכבים על זה זה דיי נוח

וגם אורן בוחן את החידוש

בוריטו שלנו

האמת זה נהדר. אני כבר כמה ערבים יוצאת אליו עם ספר, לפעמים עם קשת ומבלה כמה שעות… טוב שעה… נו חצי שעה (או לפחות כמה דקות)

בשקט קריר עד שהיתושים (או שאר הילדים) מגיעים

ושימוש חשוב במיוחד

הערסל עשוי בד מצנחים, במידות 260X150 ס"מ. הוזמן מכאן (אליאקספרס) ועלה בזמן הקנייה $ 19.87. יש גרסאות יותר זולות שלו אבל התיאור כאן עשה עלי רושם טוב. לקח לו קצת פחות מחודש להגיע ולפי תיאור המוצר הוא יכול לשאת עד 300 ק"ג. לא יודעת אם זה נכון אבל הוא מחזיק בכיף (בלי להתלונן) משקל של שני מבוגרים ושלושה ילדים.

כיף. שלב הבא נדנדה.

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עץ ג'בוטיקבה – בואו להכיר

הפוסט הזה התחיל אי שם ב 2010 ועבר עדכון ל 2017 🙂

כל הצילומים הם של עצים ופירות בארץ (רובם הגדול צילומים שלי והשאר צילומים של חברים).

***

הבית שלנו הוא 145 מטר מרובע והא יושב על שטח של חצי דונם.

כלומר, נשארת לנו פיסת גינה דיי נחמדה 🙂

בגינה שלנו שתלנו מבחר של עצים אקזוטיים. אלה עצים שיכולים לגדול בארץ, אבל לא תמיד יודעים איך לגדל אותם ומה לתת להם כדי שהם יגדלו טוב ולא יסבלו.

אני מכניסה לבלוג כמה מהעצים ה"מסובכים יותר", עם עצות גידול ומידע שאספתי ברחבי הרשת.

אני מקווה עם הזמן לעדכן את הרשומות ולהביא תמונות של העצים ושל הפירות (כשיהיו).

***

ג'בוטיקבה – Myrciaria Cauliflora

מקורה מברזיל ואזור דרום אמריקה והיא אחת מעצי הפרי הפופולריים בברזיל.

עץ חזק ועמיד, הגדל מאוד מאוד לאט.

בארץ העץ מתחיל להניב בגילאים 10+

***

עדכון:

היום קיים גם זן חדש שמניב לאחר כ 3 שנים, לא ברור אם הוא מנים אחרי תקופה זו גם בארץ. קיים בארץ אצל אספנים.

***

ג'בוטיקבה היא עץ נמוך, שדומה במראה לאקליפטוס ננסי. בארץ מוכרים עצים בני 20 ומעלה שלא עוברים את השלושה מטר.

העץ מעדיף הצללה חלקית וקרקע חומצית מעט.

ג'יבוטיקבה יכולה לשרוד תקופות קצרות מאוד של טמפרטורה מתחת לאפס מעלות (עם נזק לעלים ולענפים)  אבל מעדיפה טמפ' גבוהות מכך.

אם העץ מקבל מספיק מים הוא יכול לשאת יותר מגל פרי אחד בשנה.

העלים הצעירים של העץ הינם בגוון הסלומון ונותנים לעץ מראה עדין ויפה.

הקליפה של העץ דומה מעט לקליפתו של האקליפטוס,  כסופה ומתקלפת מעט.

הפרחים מופיעים ישירות על הגזע.

תוך זמן קצת הפרחים מתפתחים לפירות דמויי ענבים גדולים (3-4 ס"מ לפרי)

הקליפה קצת יותר קשה מזו של ענב אבל התוכן מתואר כמו "ענב על סטרואידים" ונאכל במלואו (עם הסתיגות קלה).

בנימינה פרי בוסר על ג'בוטיקבה

בנימינה פרי בשל על ג'בוטיקבה

 

ההסתיגות – בכל פרי ישנו גרעין אחד שממליצים לירוק. קימות גם המלצות לאי אכילה של הקליפה (מרירה מעט, ומכילה ריכוזים גבוהים של טנינים, בדומה לענבים. כך שהקליפה יכולה להיות רעילה אם נצרכת בכמויות גדולות מדי, כמו בענבים).

הפרי נאכל כמו שהוא או משמש להכנת משקאות וריבות.

טיפול בעץ

מומלץ להוסיף 15 גרם ברזל פעם בחודשיים או בעת הופעת סימנים של מחסור.

כמו שכתבתי קודם, העץ מעדיף קרקע חומצית מעט אבל יגדל גם בקרקע חולית או גירית עם עזרה בצורת ברזל ודשן לאוהבי חומציות (וגם בלעדיהם)

המלצה לדישון (מאת דוספק, פורום גינון)

לשתול את העץ בקומפוסט, או קרוב מאוד לכך.

הכנת תערובת של  50% קומפוסט, 30% מצע שתילה (מהשקים שקונים במשתלה) וקצת חמרה חולית עם טוף גרוס דק.
עם כל זה ממלאים את הבור שתילה.
חשוב מאוד, להקפיד שהשורשים לא יגעו ישירות בקומפוסט בשתילה עצמה ובשביל זה מוסיפים שכבה דקה של מצע שתילה להפרדה בין קומפוסט והשורשים. תוך זמן קצר השורשים יגיעו לקומפוסט לבד.
אחרי השתילה מכסים את את הבית השורשים בשכבה נדיבה של קומפוסט (או הומוס) ואת זה מכסים בכסחת דשא או בשבבי קוקוס.

מתחת לכל טפטפת שמים חופן של אוסמוקוט. במינון גבוה יותר מהמומלץ על האריזה. יש להצניע אותו מעט.

 

או דישון ג'בוטיקבה בגרסה שלי, מכיוון ששתלתי את העץ בלי להוסיף קומפוסט לבור השתילה

  • הוספת אוסמוקוט מתחת לכל טפטפת וקצת מסביב.
  • הוספת קומפוסט סביב העץ בחורף (נותנים לגשם להכניס אותו לאדמה).
    (חשוב לא להצניע את הקומפוסט כדי לא לפגוע בבית השורשים)
  • התקנת משאבת דשן נוזלי במידת האפשר, אצלנו זה שיפר את חיי העץ פלאים.

השורשים של העץ שטחיים ויש צורך לשמור על לחות הקרקע סביב העץ במהלך התקופה החמה.

עושים זאת על ידי כך שדואגים לחיפוי טוב סביב העץ ועל ידי הרטבת האדמה כך שהשכבה העליונה לא תתיבש.

קיימים המלצות להשקיית האדמה סביב העץ עם מתזים.

  • נראה לי שאני אמשיך להשקות בטפטפות ואשמור את הלחות עם חיפוי אורגני טוב ועם השקייה עליונה מפעם לפעם.

***

2010

העץ שלי נקנה במשתלת וולך.

התלבטתי אם לקנות עץ צעיר (ויחסית זול) או להשקיע ולקנות עץ בוגר. בסוף קניתי עץ בוגר.

העץ עלה 500 שקל אבל עשיתי חשבון שאם אני אקנה עץ בן שנה ואגדל אותו במשך עשור, המים והדישון יעלו לי יותר .

מה גם, ובעיקר, אני רוצה פירות ובקרוב, ואין לי סבלנות לחכות 10 שנים 🙂

הנה העץ שלנו,

תאמינו או לא, אבל הדבר הזעיר הזה הוא בין עשר… כנראה.

היא שתולה קצת יותר מחודש,

בהתחלה איבדה חלק מעליה לרוח אבל אז נקלטה ועכשיו מלבלבת.

ממה שהבנתי, היא צפויה בקרוב להיכנס ל "חוסר צמיחה" של חורף ובאביב יגיע גל לבלוב נוסף.

עוד לא יצא לי לטעום מהפירות של העץ הזה, ואני לא יודעת מתי שלנו יתן פרי,

אבל יש למה לחכות 🙂

 

עדכון 25/3/2014

עדיין אין פרי אבל העץ גדל קצת מאז הצילום האחרון 🙂

עדכון 2017

העץ הניב בסתיו לפני שנתיים (2015)

שנה שעברה התקנו משאבת דשן וזה עשה לעץ רק טוב. עכשיו רואים תחילת פריחה

צילום עדכני:

ואחרי שכתבבתי לפני 7 שנים שאין לי סבלנות לגדל עץ צעיר, הנה שתי ג'בוטיקבות ביבי בנות חמש וחצי שאני מגדלת מזרעים. והן לא היחידות. מתברר שאני ממש נהנית לגדל את העץ הזה 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)