שועל ביער

מקור תמונה לא ידוע, אשמח לתת קרדיט מלא אם מישהו מזהה את האומן או האומנית 🙂

\

המגזרת הכחולה ניתנה כמתנת לקראת לידת בן של חברים והורודה תלויה בחדר של הבנות 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

פאי לימון לימוני להפליא – נסיונות עם מתכונים מהרשת

אני מתחילה להתמכר בצורה דיי רצינית PInterest. לא רק שזה נוח כתחליף למועדפים אלא שזה גם ממכר לגלישה. כל לחיצה פותחת עולם חדש של רעיונות, וכמו שנאמר, תמונה אחת שווה אלף מילים אז מה הפלא שכל כך קשה להתנתק מזה?

בכל מקרה, לא בשביל זה אני כותבת את הרשומה. בעקבות שיטות מקרי לחלוטין ב PInterest (חיפשתי משהו על סריגה) הגעתי לתמונות של כמה מתכונים, ואז עוד כמה, ואז. החלטתי שמספיק לאכול עם העיניים וכדאי גם לנסות משהו מהם

http://pinterest.com/pin/112097478195171694/

***

תרגום המתכון:

בצק

כוס וחצי קמח

1/3 כוס סוכר

1/4 כפית מלח

1 כף גרידת לימון

1/2 כוס חמאה בטמפ' החדר

 

מילוי

4 ביצים גדולות

כוס ושליש סוכר

כוס מיץ לימון סחוט טרי ומסונן

 

הכנה

חממו תנור ל 180 מעלות. רפדו תבנית 9X9 אינץ בנייר אלומיניום (השתמשנו בפירקס בינוני בלי האלומיניום).

הכינו את הבצק. בקערה גדולה ערבבו קמח, סוכר, מלח וגרידת לימון. חתכו את החמאה לגושים והוסיפו לתערובת. ערבבו בעזרת מערבל במהירות נמוכה עד שהתערובת יוצרת פירורים זהובים. שפכו לתבנית והדקו (בעזרת אצבעות או כף) למשטח אחיד.

אפו ל 16-19 דקות, עד להשחמה קלה של הקצוות.

 

בזמן שהבצק נאפה, הכינו את המילוי

ערבבו ביחד את כל חומרי המילוי בקערה גדולה. כאשר הבצק יוצא מהתנור, והוא עדיין חם, שפכו עליו את תערובת המילוי. אפו במשך כ 20 דקות, או עד שהמילוי מתקבע ולא רועד אם מנערים בעדינות את התבנית.

תנו לו להתקרר במלואו לפני חיתוך.

פזרו אבקת סוכר מלמעלה לפני הגשה.

 

COPYRIGHT © 2012 BAKING BITES

 

הנא התוצאה שלנו:

טעים ונהדר לאוהבי לימונים 🙂

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אמא (כלומר אני) היסטרית ורגע של נחת

ספיר שוב פצחה בשבתיתת רעב. שוב כואבת לה הבטן והיא מסכימה לנסות לינוק אבל לא מוכנה להסתכל על הבקבוק.

בבוקר קפצנו לביקור אצל רופאת המשפחה שלנו וקיבלנו שיחת עידוד, שזה קורה וזה בסדר.

בערב, נכנסתי לסרטים.

לספיר קצת עלה החום, והיא ישבה שפוכה בטרמפולינה ועשתה קולות מצוקה קטנים. ופתאום חשבתי על זה שאצל הבת של גיסתי הייתה דלקת קרום המוח, ושגם שם זה התחיל בחום ואז מרפס נפוח ואז אישפוז… בקיצור, התחלתי לחפש את המרפס של ספיר. מחפשת ולא מוצאת. מתחילה להיכנס לפאניקה שקטה. רונן מגיע הביתה. מאכילים את הילדים (את הילד, ספיר כאמור עדיין עושה קולות מסכנות קטנים). רוחצים אותה, מחפשים את המרפס שוב, הפעם שנינו. עכשיו שננו מתחילים להיכנס לסרטים. נדמה שהוא שם אבל קצת נפוח. והיא חמה ו…

בקיצור, ארזתי אותה וכמו שאני, בחולצת בית עם כתם ומכנס טרנינג נסעתי לחפש רופא. המרפאה במשגב עובדת עד שבע, השעה שבע ורבע, אני מחליטה להמר ולקפוץ למרפאה שלנו (הכל עדיף על לנסוע לחפש את המרפאת חרום בכרמיאל או לנסוע למיון). מגיעה לשם, מזנקת מהאוטו, רצה עם ספיר למרפאה ו (סצנה קלאסית של יותר מזל משכל) מוצאת את המרפאה ריקה פרט לשני רופאי משפחה שישבו לדבר.

המרפס נמצא, בנפרד וביחד, על ידי שני רופאים. למרפס שלום. לספיר שלום. לאמא היסטרית, פיק ברכיים אבל שלום.

ספיר ישנה, אורן כבר שעה הולך הלוך וחזור מהחדר שלו לסלון בנסיון להרדם.

אני יושבת וכותבת פוסט.

איכשהו, חשבתי שבילד שני פחות נכנסים לסרטים האלו.

ובשביל רגע של נחת,

סרטון משעשע ומטופש על יציאת מצרים.

כי בימים כאלו כל תירוץ לחיוך זה טוב.

לילה טוב

אהבתם? תשתפו הלאה :)