אמא (כלומר אני) היסטרית ורגע של נחת

ספיר שוב פצחה בשבתיתת רעב. שוב כואבת לה הבטן והיא מסכימה לנסות לינוק אבל לא מוכנה להסתכל על הבקבוק.

בבוקר קפצנו לביקור אצל רופאת המשפחה שלנו וקיבלנו שיחת עידוד, שזה קורה וזה בסדר.

בערב, נכנסתי לסרטים.

לספיר קצת עלה החום, והיא ישבה שפוכה בטרמפולינה ועשתה קולות מצוקה קטנים. ופתאום חשבתי על זה שאצל הבת של גיסתי הייתה דלקת קרום המוח, ושגם שם זה התחיל בחום ואז מרפס נפוח ואז אישפוז… בקיצור, התחלתי לחפש את המרפס של ספיר. מחפשת ולא מוצאת. מתחילה להיכנס לפאניקה שקטה. רונן מגיע הביתה. מאכילים את הילדים (את הילד, ספיר כאמור עדיין עושה קולות מסכנות קטנים). רוחצים אותה, מחפשים את המרפס שוב, הפעם שנינו. עכשיו שננו מתחילים להיכנס לסרטים. נדמה שהוא שם אבל קצת נפוח. והיא חמה ו…

בקיצור, ארזתי אותה וכמו שאני, בחולצת בית עם כתם ומכנס טרנינג נסעתי לחפש רופא. המרפאה במשגב עובדת עד שבע, השעה שבע ורבע, אני מחליטה להמר ולקפוץ למרפאה שלנו (הכל עדיף על לנסוע לחפש את המרפאת חרום בכרמיאל או לנסוע למיון). מגיעה לשם, מזנקת מהאוטו, רצה עם ספיר למרפאה ו (סצנה קלאסית של יותר מזל משכל) מוצאת את המרפאה ריקה פרט לשני רופאי משפחה שישבו לדבר.

המרפס נמצא, בנפרד וביחד, על ידי שני רופאים. למרפס שלום. לספיר שלום. לאמא היסטרית, פיק ברכיים אבל שלום.

ספיר ישנה, אורן כבר שעה הולך הלוך וחזור מהחדר שלו לסלון בנסיון להרדם.

אני יושבת וכותבת פוסט.

איכשהו, חשבתי שבילד שני פחות נכנסים לסרטים האלו.

ובשביל רגע של נחת,

סרטון משעשע ומטופש על יציאת מצרים.

כי בימים כאלו כל תירוץ לחיוך זה טוב.

לילה טוב

אהבתם? תשתפו הלאה :)

רעיון מקסים וקצת ילדים

רעיון מתוק שמצאתי ברשת:

http://plus3crochet.blogspot.com/2011/09/mustache.html

אני לא נותנת לקטנים שלי מוצץ אבל זה אחד הרעיונות המתוקים שראיתי. עושה לי חשק להדביק לספיר שפם כזה על הבקבוק

ואם כבר עניני בקבוק, אחרי שהיא דחתה בצורה נחרצת מאם ולייף הלכתי וקניתי לה טומי טיפי.

מה אני אגיד לכם, לילדה יש טעם טוב. לפי האריזה (והמחיר) אפשר לחשוב שקונים רוילסרויס של בקבוקים או משהו

לקחה את הבקבוק, הסכימה לאכול, במשך שבוע אכלה בעיקר מטרנה ואז ביום ראשון קיבלה חיסון רוטה, חטפה כאבי בטן ופצחה בשביתת רעב.

לא להיט. היא ירדה מאז הלידה מאחוזון שלושים לאחוזון 5. שביתת רעב זה לא הדבר המומלץ ביותר בשבילה.

אחרי הרבה מסע ומתן התברר שהיא לא מוכנה לאכול בקבוק אבל מוכנה לינוק, הבעיה היא, שאחרי שבוע של מטרנה אין לי כל כך מה לתת לה.

בקיצור, היה שבוע מעניין. לקראת היום הכאבי בטן שלה פחתו מעט והיא הסכימה לחזור קצת לבקבוק.

מכיוון אופטימי יותר, הגענו לשלב הטעימות.

עשינו : אבוקדו, אגס, תפוח, בטטה, בננה וגרבר שזיף וכולם התקבלו בתגובה זהה:

אולי עם מידת הצטמררות וזעזוע שונה ביניהם.

וכמה תמונות של הקטנים

אורן צולל בבריכה:

ספיר, עוד לא צוללת :

שני הקטנים ביחד (פלאש ארור, מישהו יכול להמליץ על תוכנת רשת טובה לתיקון עיניים אדומות?):

וקצת תמונות שינה:

לפעמים אני תוהה למה צריך מיטה:

אה, כן. בשביל זה:

במיטה אחת, לא כל כך גדולה

שני שובבים,

טרה לה לה לה לה…

ואם כבר שירים ומנגינה…

ריקדי, ידך הניפי

את בתוך הקצב

את בתוך הקסם

ריקדי ריקדי ריקדי…

וסתם תמונה ששיעשע אותי.

נראה לי שאנחנו צריכים מחסן.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

קצת תמונות שהצטברו

בלוג זה יופי של אלבום תמונות…

***

ערב טיפוסי.

וקצת פרצופים למצלמה:

 ועניני שינה, כי זה עניין חשוב ורגיש בבית. לכל המעורבים בדבר.

מי צריך טלויזיה כאשר יש YouTube?

מפתחים את רצועת הכתפיים:

וזהו, מספיק:

לילה טוב לכולם 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

4.9.2010

היינו בסופ"ש בצימר.מישהו יכול להסביר לי למה אחרי יומיים וחצי של מנוחה אני יותר עייפה ממה שהתחלתי?

אורן היה אצל ההורים שלי. אני חושבת שהוא בכלל לא שם לב שהלכנו, וחוץ מהתקף הקאות ביום שישי הימים עברו עליו חלק לחלוטין.

הוא למד לעשות "איך עושה דג?" – לא מעט בזכות איה פלוטו ("ובא אליו דג ואומר לו ככה…")
הוא מתחיל לעשות דג ברגע שאני מתחילה להקריא את הספר 🙂
הוא מנסה לעשות "כלבלב" – אבל כרגע זה נשמע בעיקר כמו "אה – אה – אה" אבל גם זו התחלה.

והילדון הקטן הזה פיתח תוך שבוע חתיכת אופי. יש לו דעה על כל דבר. זה "אה!" ו "ממ!" ועוד "אה!" ולא יעזור שום דבר אם הוא לא רוצה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

31.8.2010

מה? זה החתולה. באמת!

עובדה בגינה, כל אחד עוזר.

סב!1 תראה, תראה! אני עדיין קטן!

יאמי.

אמא, אני חושב שנשאר לי קצת לכלוך על האצבע.

והנה זה עף!

(תדמיינו לכם "ספלאח" דביק על החולצה שלי)

ולסיום, שקיעה מהסלון שלנו. שמתם לב שכבר כמה ימים יש שקיעות ממש יפות?

אהבתם? תשתפו הלאה :)