ליצ`י NuoMiCi

זהו פוסט שהתחיל ב 2012 ובתוכו אני מעדכנת על ההתקדמות של העצים 🙂

***

לפני כך וכך חודשים הייתי בסיור בבוסתן אברהם, טעמנו לונגן, היה נחמד ואז ואחד המטיילים האחרים סיפר בשקט בשקט שהוא מכיר מישהו בארץ שמגדל לי'צי ללא זרע. התגובה שלי הייתה פחות או יותר כזו –

אני בכלל חסידה גדולה של פירות לעצלנים ולקבל את הפרי המתקתק הזה ללא גרעין היה נשמע לי כמו חלום שהתגשם. דיברנו התלהבתי, ביררתי פרטי קשר, חזרתי הביתה וכמובן שלא הצלחתי לאתר שוב את הבחור. עברו כמה שבועות אבל המחשבה על ליצ'י ללא גרעין לא הרפתה ממני. הלכתי לחפש והגעתי למאמר הבא באתר העמותה לפירות אקזוטיים. קראתי, קראתי שוב ואז התמקדתי בזן הזה:

‘Nuo Mi Ci’ (עוגה מאורז דביק) – זן סיני רב מוניטין. הפרי איכותי, בעל זרע מנוון, אינו מלכלך את הידיים במיץ בזמן הקילוף, מבשיל כשבועיים לאחר ה'מאוריציוס'. פירות הזן הזה מבוקשים מאד בשווקים בגלל איכותו. הזן אינו גדל על שורשיו וחייבים להרכיבו.

על פניו נראה נהדר ובדיוק מה שאני רוצה, מצד שני – "..אינו גדל על שורשיו וחייבים להרכיבו…"

בקיצור, החלטתי שאני צריכה מידע נוסף והלכתי לחפש איפה ניתן להשיג אותו בארץ כדי לברר עוד פרטים. מתברר שזה לא עניין של מה בכך. לקח לי יותר משבוע של טלפונים לגלות שמוכרים אותו בסלונר (כנראה המקום בין היחידים בארץ חוץ מהמשתלה שאני מזכירה בהמשך). ועל הדרך כבר קיבלתי טיפ ממגדל אחר שהזן עם הזרע המנוון יותר רגיש לקור מהליצ'י הרגיל, שבעצמו קצת מפונק. דיברתי עם האגרונום של סלונר (בחור נחמד להפליא), הוא הסביר לי שהעץ אכן רגיש וגודל מאוד לאט אבל אחרי שתיארתי לו את התנאים אצלנו אמר שנראה לו שיש סיכוי טוב שהעץ יגדל, אם יטפלו בו היטב. שאלתי אם השתיל שלו מורכב (העניין של "אינו גודל על שורשיו") הוא אמר שלא אבל שהשתיל שלו עצמו מגיע ממשתלת אוהד ושכדאי לי להתקשר ולשאול אצלם.

התקשרתי, ענה לי בן אדם מבוגר מאוד שלא היה ממש בטוח מה יש ומה אין, איחרי קצת התעקשות הוא נתן לי את המספר של דרור, הבחור שמריץ את המשתלה ומשם השיחה כבר זרמה. שווה לציין כאן שהאתר של המשתלה נראה על הפנים והקטלוג שלהם לא ממש מעודכן אבל המשתלה נחשבת לאחת הטובות בארץ בתחומה. השתילים מושקעים, מטופחים ודרור עצמו עם הבנה מאוד טובה ועמוקה לגבי המאפיינים והצרכים של כל צמח וצמח.

דיברתי איתו, התיעצתי שינית. הוא הזהיר אותי שכדאי להרכיב או שהעץ יקח זמן לא מועט עד שיתן פרי. החלטתי שאני מעדיפה לחכות מאשר לשחק בהרכבות (בליצ'י הרכבות זה מעט מסובך). נסענו לקנות את העץ.

אוקי, אני אעצור לרגע, אני רוצה להגיד כמה מילים על המשתלה – תענוג נדיר. מקום לא גדול, בלב הוד השרון. מסודר, מתוקתק. כל עץ וזן מתויג ועומד כמו חייל במקומו. על שטח לא גדול מרוכזים מבחר שלא יאמן של סוגי עצים. והבונוס – המחיר. המחירים נעים סביב ה 100 ש"ח + מע"מ לשתיל (חלקם גם פחות). כן, כולל האצרולה (300-600 ש"ח בוולך) ועוד כמה שתילים שקניתי בזמנו במחירים גבוהים בהרבה. המקום לא מנסה למכור ולשווק לצרכן הפרטי. צריך לדעת מה רוצים לקנות כאשר מגיעים.

מהמשתלה יצאתי עם ליצ'י Nuo Mi C, פיגיה מזאן מואב 14 ואפרסמון שלא זקוק להבחלה (האחרון בטעות, פשוט לא הצלחתי לעצור בעצמי). לקניה הבאה רשמתי לעצמי את מקדמיה מזן 1414 (פרי בגודל כפול מהרגיל) וצ'יה (דבר הזוי בטעם פטל שדרור נתן לנו לטעום לפני שעזבנו).

הנחיות השתילה ממנו ומעצות של מגדלים ברשת היו לחפור בור ענק, לשים כ 200 ליטר של אדמה גננית ואל תוך זה לשתל. לעשות חיפוי קרקע + לוודא שלא נוצרת המלחה, כלומר לעשות שטיפות ארוכות פעם בכמה חודשים. (הבור והאדמה נחוצים כי העץ אוהב קרקע חומצית קלה ואצלי יש קרקע גירית=בסיסית כבדה כמו אבן).

ניגשנו לעבודה.

שקי האדמה הגננית (מתחת לקרמבולה):

עץ הליצ'י:

ספיר תומכת מהצד:

בוחרים מקום:

מתחילים לחפור (בעלי כמובן):

חושבים על זה קצת:

חופרים עוד, חושבים על זה עוד קצת:

כן, נראה עמוק מספיק (חשבנו לשים את ספיר בשביל הקנה מידה אבל החלטנו שעדיף לא להסתכן שמישהו מהעוברים ברחוב יזמין את שירותי הרוווחה…)

שתלנו:

השקנו, השקנו עוד קצת :

האבנים מאחור זה השני שבילים שכבר הונחו מאז באזור מול הבית שתכננו פעם לשים שם דשא, אבל זה כבר לפוסט אחר.

וזהו, יש לנו לי'צי עם זרע מנוון. מקווה בעוד עשור לספר איך הטעם, או לכל הפחות, באביב לספר שהוא עבר את החורף.

ואם אנחנו כבר כאן, כמה מילים על הפיג'יה

האזור שבו היא נשתלה לפני:

פינוי הלוונדרים (נמאס לי מהם, באמת. והם גם חנקו צמחים אחרים מתחתם):

לא יודעת למה לא בפוקוס.

ואחרי הניקיון:

הניצולים (סיגל רייחני ופרח קנה שורש שאני לא זוכרת את שמו) ששרדו בשנתיים האחרונים מתחת ללונדר רק כדי להיחפר החוצה ולזוז חצי מטר ימינה. לניצולים שלום:

והפינה בסוף, מקווה לארגן לה כיסוי קרקע בהקדם:

התוכנית שלי הייתה לצמח לא גדול מתחת לחלונות של חדרי הילדים. מקווה שלא יתבררר שאני לא מצליחה להשתלט על השיח הזה.

זהו, מספיק לפוסט לילי אחד, נכון?

נ.ב

אה כן, מאז עברו כחודשיים ולאחרונה הצלחתי ליצור שוב קשר עם הבחור מהסיור בבוסתן. מתברר שהוא בכלל דיבר על רמבוטן, האח הגדול של הליצ'י, נו מילא, אני מרוצה עם הצוציק שלי

 

עדכון 2017

הליצ'י חי ועובר את החורפים בשלום, מלבלב כל אביב וסתיו ופורח כל אביב. השנה לראשונה חנט פירות. הפרי טעים ומתוק, עם גרעין זעיר בפנים. מרוצה ממנו מאוד. ממליצה על הזן הזה בחום, רק תעשו לכם טובה ותקנו אותו מורכב 🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

צמח הפלסה ומתכון צונן אחד

פוסט שהתחיל ב 2014 ועודכן ל 2017

כל הצילומים הם מהארץ, רובם מהגינה שלנו 🙂

***

פלסה – Grewia asiatia – אוכמניה הודית

מקור הצמח הוא אסיה הדרומית, אזור פקיסטן – קומבודיה

שיח גבוהה או עץ נמוך. צמח יפה, בעל ענפים ארוכים ומפליים, עם לבלוב צעיר בצבעי אדום מקסימים. השיח חזק ומהיר גדילה. מתאים לגידול בכל אזורי הארץ.

עץ בן ארבע:

עץ בן שמונה

אם העץ נראה לכם זהה בגודל זה כי אנחנו גוזמים אותו בצורה דיי קיצונית כל סתיו ולפעמים גם כל אביב. אצרף תמונת גיזום בהזדמנות.

בכל מקרה, מקרוב רואים שהעץ בהחלט אינו צעיר 🙂

אצלנו (יובלים, גליל מערבי) הוא נשיר בחורף.

העץ מתחיל להניב משנתו השניה.

הפריחה של העץ בצהוב – כתום, חביב שמתפתחת מהר מאוד לכמות גדול של פרי דמוי אוכמניות קטנות :

הפרי מבשיל לקראת יולי ומשנה את צבעו לסגול עמוק:

ההבשלה מאוד מהירה והעץ מסיים את כל מחזור הפרי תוך פחות מחודש.

כלומר, כמות גדולה של פרי בתקופה קצרה יחסית.

מכיוון שמדובר בפרי קטן, אין באמת בעיה של לכלוך. בנוסף, הוא מתיבש לפני נשירתו אז אין זבובונים או כל דבר אחר.

האמת, אצלנו גם אין כמעט שאריות של פרי, אנחנו אוכלים את הכל, והיינו אוכלים יותר אם היה.

טעם הפרי

חביב ביותר, קצת כמו אפרסק חמצמץ אם הפלסה לא בשלה לחלוטין וללא החמיצות כאשר בשל. אולי זה נשמע לא מלהיב המיוחד, אבל זה רושם מטעה. הפרי כיפי לאכילה. לא מעיק בטעמו ועושה חשק לקחת חופן ועוד חופן.  תוסיפו לזה את קלות הגידול ופלסה הופכת למועמדת נהדר לגינה ביתית, לצד הפיטנגו ועוד כמה עצים ותיקים.

בתוך כל פרי יש גרעין אחד (או לפעמים שניים) שתופסים כמחצית מנפח הפרי (הגרעין לא "דבוק" לפרי אז קל להוציא ואתו בזמן אכילה)

מה עוד מיוחד בעץ הזה?

לפי הרשת יש לו מגוון תכונות רפואיות, הוא עשיר במגוון ויטמינים אבל התכונה החשובה ביותר מבחינתי הוא שיש לו תכונות אנטי דלקתיות בכל חלקי הצמח. אנשים בעולם משתמשים בעלים לטיפול בפצעים ובענפים לצחצוח שיניים.

אנחנו רק אוכלים את הפרי, ועדיין, בחודש שיש פלסה, כולנו בריאים. אין דלקות פרקים, אין דלקות חניכיים, אין דלקות בדרכי השתן.

וכבר אמרתי שהפרי ממש נחמד?

וכמו שהבטחתי, מתכון מרענן לקיץ:

פרישייק פלסה

שינינו אותו מעט אבל הוא מבוסס על המתכון הפקיסטני הבא

4 כוסות מים או 2 כוסות מים ו2 כוסות קרח

5 כפות סוכר (או פחות, לפי הטעם)

קורט זעיר של מלח (כן, כן)

קורט זעיר של פלפל שחור (כן)

וזהו.

אוספים קצת פלסה:

מכניסים למעבד מזון:

מסננים דרך מסננת (מכיל גרעינים, זוכרים?)

ונהנים:

 

המשקה שמתקבל מרענן, טעים ובעל סמיכות ומרקם לא רגילים, קצת כמו ג'ילי נוזלי. טעים ומוצלח.

 

מאיפה משיגים עץ פלסה?

העץ שלנו הגיע ממשתלת ולך, משתלה ותיקה ומוכרת (לטוב ולרע) . עד כמה שאני יודעת, הצמח נמכר רק אצלהם. עדכון 2017, העץ נמכר גם במשתלת אוהד המעולה

אם אתם רוצים צמח בוגר, תתכוננו להיפרד מכמה מאות שקלים, אבל המלצה שלי, קנו צמח כמה שיותר צעיר. הצמח גודל מאוד מאוד מהר ואין סיבה לקנות צמח בוגר.

ויש עוד אפשרות.

הזרעים של הצמח נובטים היטב.

אני טומנת את הזרעים בסוף אפריל והם נובטים בתחילת יולי (אני לא יודעת אם הם צריכים את החודשיים בקרקע או שרק מחכים לחודש יולי…)

זהו ביבי פלסה שנבט לפני שבוע וחצי, מזרעים של יולי שעבר.

והנה צמח שנבט ביולי שעבר (כלומר בן שנה): 10/7/2014

וככה הוא נראה ב 30/82014

מניסיון לאורך השנים, אפשר גם לשים זרעים טריים, מהפרי שנאכל לקרקע לחה  והם נובטים בכיף. אני לאחרונה מנביטה בתוך עציצים של צמחים אחרים שמושקים בכל מקרה ואז מעבירה אותן לעציץ משלהן.

עד סוף הקיץ הולכת להיות לי כמות יפה של זרעים, כך שאם אתם מעונינים אתם מוזמנים לקפוץ לבקר ולקחת קצת 🙂

אפשרות אחרת, תשלחו לי מעטפה עם מעטפה ובול בפנים למשלוח חוזר ואני אשלח לכם חבילת זרעים.

קיץ נהדר לכולם,

יעל מיכאלי

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

גרגר פנמה – אחד העצים האהובים עלינו

פוסט שנכתב בשולי 2010 ועודכן ל 2017 🙂

כל הצילומים הם של עצים מניבים מהארץ.

***

העץ מוכר גם תחת השמות

Muntingia Calabura

Jamaican cherry trees

Strawberry-Tree

Cotton Candy berry

מקור העץ : דרום מקסיקו, קריביים, מרכז אמריקה.

עץ לא חדש בארץ אבל נחשפנו אליו לראשונה רק ב 2010 כאשר עשינו ביקור תקופתי בוולך.

מדובר בעץ גדול ומהיר גדילה. העץ מגיע לגובה של 5-6 מטר, והוא מגיע לכך בשנים ספורות.

  להמחשה, כך הוא נראה חודש אחרי שתילה ב 17.9.2010 (הוא היה מקל חשוף בעת השתילה, חבל שלא צילמנו):

וכך הוא נראה חודשיים מאוחר יותר, 29.10.2010 :

אני עושה סיבוב בגינה פעמיים ביום, והעץ הזה גודל מספיק מהר כדי שניתן יהיה לראות את ההבדל בין הבוקר לערב.

העץ כרגע בגובה שלי, ואני חושבת שיש סיכוי טוב שכבר באביב הקרוב יהיו לנו ממנו צל ופרי.

אחד ההמלצות המרכזיות שקיבלנו עבור העץ הייתה שהעץ גודל מאוד מהר. כלומר, שאם אחרי כמה שנים נמאס ממנו ורוצים להוריד אותו, ניתן לעשות זאת בלי להרגיש אשמה שהשקענו בעץ שנים ארוכות עד שהוא נתן פרי. זה אולי נשמע כמו סיבה צינית ולא עניינית, אבל לפי דעתי יש לה חשיבות לא קטנה כאשר מדובר בעץ פרי גדול ולא לחלוטין מוכר.

העץ מניב כבר בשנתו הראשונה.

העץ פורח בפרחים לבנים וקטנים שדומים מעט לפריחתו של התות שדה.

הפרי נראה כמו אוכמניה אדומה קטנה או כמו דובדבן קטן ומצוי על העץ ברוב ימות השנה.

טעמו של הפרי הוא כשל סוכריית קרמל והוא דיי מפתיע. טעמתי. ואז טעמתי שוב. ושוב, והוא עדיין לא נקלט.  קוטפים את הפרי, ממקמים כנגד השפתיים ולוחצים קלות כדי שהתוכן הרך יחליק לפה, או שפשוט אוכלים בשלמותו.  מתוק ונהדר, ואני אומרת את זה בתור אחת שלא כל כך אוהבת פירות מתוקים. יהיה תענוג לילד.

מאפיין מעניין של העץ הוא "פרוותיות" לבנה שמופיעה אצלו בענפים צעירים. אחרי קצת בירורים מול המשתלה אושר לי שזה תקין לחלוטין 🙂

העץ חזק ועמיד. לפי וולך, לא אמורים להיות לו מזיקים בארץ.

לפי מידע ברשת – עץ חזק ועמיד. גודל בקרקע דלה, חומצית או בסיסית. עמיד ליובש אבל רגיש למליחות. לאחר התבססות יכול לעמוד בתקופות קרה קצרות. נחשב כעץ "מכשיר קרקע" ומשתמשים בו לפעמים כדי להכשיר קרקע בעייתית או דלה לשתילה עתידית.

 עומד היטב ברוחות המערביות החזקות אצלנו וגודל אצלנו מצוין בקרקע גירית כבדה.

מחכה לפרי 🙂

עדכון 2017

העץ שרד אצלנו שנתיים, הניב נהדר ואז מת בחורף. אצלנו היה לו קר מדיי.

אביב אחרי זה שטלנו עוד אחד, במיקום אחר. אנחנו כרגע בעץ הרביעי מאז העץ בתחילת הפוסט. קחו את זה כמדד עד כמה הוא טעים ומוצלח 🙂 מקווים שהפעם מצאנו לו מיקום בגינה שבו הוא יצליח לגול ולהניב.

העץ  הנוכחי שלנו:

בקושי עבר את החורף ועכשיו מנסה להתאושש.

עץ בן שנה וחצי אצל ההורים שלי בקריות (עובר שם בקלות ובשימחה את החורף)

מקווה שבמיקום הנוכחי העץ שלנו ישרוד טוב יותר, אחרת נצטרף להסתפק בלנשנש אצל ההורים, אצלנו בגינה אין מיקומים יותר מוגנים ממה שהוא קיבל כרגע 🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עדכון לפרויקט הדום לגינה :-)

השבוע הגיע הערסל שהזמנתי בשביל  הכיפה גאודזית שלנו 🙂

ספיר בוחנת את העניין

האמת, אם נשכבים על זה זה דיי נוח

וגם אורן בוחן את החידוש

בוריטו שלנו

האמת זה נהדר. אני כבר כמה ערבים יוצאת אליו עם ספר, לפעמים עם קשת ומבלה כמה שעות… טוב שעה… נו חצי שעה (או לפחות כמה דקות)

בשקט קריר עד שהיתושים (או שאר הילדים) מגיעים

ושימוש חשוב במיוחד

הערסל עשוי בד מצנחים, במידות 260X150 ס"מ. הוזמן מכאן (אליאקספרס) ועלה בזמן הקנייה $ 19.87. יש גרסאות יותר זולות שלו אבל התיאור כאן עשה עלי רושם טוב. לקח לו קצת פחות מחודש להגיע ולפי תיאור המוצר הוא יכול לשאת עד 300 ק"ג. לא יודעת אם זה נכון אבל הוא מחזיק בכיף (בלי להתלונן) משקל של שני מבוגרים ושלושה ילדים.

כיף. שלב הבא נדנדה.

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עץ ג'בוטיקבה – בואו להכיר

עודכן ב 27.8.2018 🙂

***

הפוסט הזה התחיל אי שם ב 2010 ועבר עדכון ל 2017 🙂

כל הצילומים הם של עצים ופירות בארץ (רובם הגדול צילומים שלי והשאר צילומים של חברים).

***

הבית שלנו הוא 145 מטר מרובע והא יושב על שטח של חצי דונם.

כלומר, נשארת לנו פיסת גינה דיי נחמדה 🙂

בגינה שלנו שתלנו מבחר של עצים אקזוטיים. אלה עצים שיכולים לגדול בארץ, אבל לא תמיד יודעים איך לגדל אותם ומה לתת להם כדי שהם יגדלו טוב ולא יסבלו.

אני מכניסה לבלוג כמה מהעצים ה"מסובכים יותר", עם עצות גידול ומידע שאספתי ברחבי הרשת.

אני מקווה עם הזמן לעדכן את הרשומות ולהביא תמונות של העצים ושל הפירות (כשיהיו).

***

ג'בוטיקבה – Myrciaria Cauliflora

מקורה מברזיל ואזור דרום אמריקה והיא אחת מעצי הפרי הפופולריים בברזיל.

עץ חזק ועמיד, הגדל מאוד מאוד לאט.

בארץ העץ מתחיל להניב בגילאים 10+

***

עדכון:

היום קיים גם זן חדש שמניב לאחר כ 3 שנים, לא ברור אם הוא מנים אחרי תקופה זו גם בארץ. קיים בארץ אצל אספנים.

***

ג'בוטיקבה היא עץ נמוך, שדומה במראה לאקליפטוס ננסי. בארץ מוכרים עצים בני 20 ומעלה שלא עוברים את השלושה מטר.

העץ מעדיף הצללה חלקית וקרקע חומצית מעט.

ג'יבוטיקבה יכולה לשרוד תקופות קצרות מאוד של טמפרטורה מתחת לאפס מעלות (עם נזק לעלים ולענפים)  אבל מעדיפה טמפ' גבוהות מכך.

אם העץ מקבל מספיק מים הוא יכול לשאת יותר מגל פרי אחד בשנה.

העלים הצעירים של העץ הינם בגוון הסלומון ונותנים לעץ מראה עדין ויפה.

הקליפה של העץ דומה מעט לקליפתו של האקליפטוס,  כסופה ומתקלפת מעט.

הפרחים מופיעים ישירות על הגזע.

תוך זמן קצת הפרחים מתפתחים לפירות דמויי ענבים גדולים (3-4 ס"מ לפרי)

הקליפה קצת יותר קשה מזו של ענב אבל התוכן מתואר כמו "ענב על סטרואידים" ונאכל במלואו (עם הסתיגות קלה).

בנימינה פרי בוסר על ג'בוטיקבה

בנימינה פרי בשל על ג'בוטיקבה

 

ההסתיגות – בכל פרי ישנו גרעין אחד שממליצים לירוק. קימות גם המלצות לאי אכילה של הקליפה (מרירה מעט, ומכילה ריכוזים גבוהים של טנינים, בדומה לענבים. כך שהקליפה יכולה להיות רעילה אם נצרכת בכמויות גדולות מדי, כמו בענבים).

הפרי נאכל כמו שהוא או משמש להכנת משקאות וריבות.

טיפול בעץ

מומלץ להוסיף 15 גרם ברזל פעם בחודשיים או בעת הופעת סימנים של מחסור.

כמו שכתבתי קודם, העץ מעדיף קרקע חומצית מעט אבל יגדל גם בקרקע חולית או גירית עם עזרה בצורת ברזל ודשן לאוהבי חומציות (וגם בלעדיהם)

המלצה לדישון (מאת דוספק, פורום גינון)

לשתול את העץ בקומפוסט, או קרוב מאוד לכך.

הכנת תערובת של  50% קומפוסט, 30% מצע שתילה (מהשקים שקונים במשתלה) וקצת חמרה חולית עם טוף גרוס דק.
עם כל זה ממלאים את הבור שתילה.
חשוב מאוד, להקפיד שהשורשים לא יגעו ישירות בקומפוסט בשתילה עצמה ובשביל זה מוסיפים שכבה דקה של מצע שתילה להפרדה בין קומפוסט והשורשים. תוך זמן קצר השורשים יגיעו לקומפוסט לבד.
אחרי השתילה מכסים את את הבית השורשים בשכבה נדיבה של קומפוסט (או הומוס) ואת זה מכסים בכסחת דשא או בשבבי קוקוס.

מתחת לכל טפטפת שמים חופן של אוסמוקוט. במינון גבוה יותר מהמומלץ על האריזה. יש להצניע אותו מעט.

 

או דישון ג'בוטיקבה בגרסה שלי, מכיוון ששתלתי את העץ בלי להוסיף קומפוסט לבור השתילה

  • הוספת אוסמוקוט מתחת לכל טפטפת וקצת מסביב.
  • הוספת קומפוסט סביב העץ בחורף (נותנים לגשם להכניס אותו לאדמה).
    (חשוב לא להצניע את הקומפוסט כדי לא לפגוע בבית השורשים)
  • התקנת משאבת דשן נוזלי במידת האפשר, אצלנו זה שיפר את חיי העץ פלאים.

השורשים של העץ שטחיים ויש צורך לשמור על לחות הקרקע סביב העץ במהלך התקופה החמה.

עושים זאת על ידי כך שדואגים לחיפוי טוב סביב העץ ועל ידי הרטבת האדמה כך שהשכבה העליונה לא תתיבש.

קיימים המלצות להשקיית האדמה סביב העץ עם מתזים.

  • נראה לי שאני אמשיך להשקות בטפטפות ואשמור את הלחות עם חיפוי אורגני טוב ועם השקייה עליונה מפעם לפעם.

***

2010

העץ שלי נקנה במשתלת וולך.

התלבטתי אם לקנות עץ צעיר (ויחסית זול) או להשקיע ולקנות עץ בוגר. בסוף קניתי עץ בוגר.

העץ עלה 500 שקל אבל עשיתי חשבון שאם אני אקנה עץ בן שנה ואגדל אותו במשך עשור, המים והדישון יעלו לי יותר .

מה גם, ובעיקר, אני רוצה פירות ובקרוב, ואין לי סבלנות לחכות 10 שנים 🙂

הנה העץ שלנו,

תאמינו או לא, אבל הדבר הזעיר הזה הוא בין עשר… כנראה.

היא שתולה קצת יותר מחודש,

בהתחלה איבדה חלק מעליה לרוח אבל אז נקלטה ועכשיו מלבלבת.

ממה שהבנתי, היא צפויה בקרוב להיכנס ל "חוסר צמיחה" של חורף ובאביב יגיע גל לבלוב נוסף.

עוד לא יצא לי לטעום מהפירות של העץ הזה, ואני לא יודעת מתי שלנו יתן פרי,

אבל יש למה לחכות 🙂

 

עדכון 25/3/2014

עדיין אין פרי אבל העץ גדל קצת מאז הצילום האחרון 🙂

עדכון 2017

העץ הניב בסתיו לפני שנתיים (2015)

שנה שעברה התקנו משאבת דשן וזה עשה לעץ רק טוב. עכשיו רואים תחילת פריחה

צילום עדכני:

ואחרי שכתבבתי לפני 7 שנים שאין לי סבלנות לגדל עץ צעיר, הנה שתי ג'בוטיקבות ביבי בנות חמש וחצי שאני מגדלת מזרעים. והן לא היחידות. מתברר שאני ממש נהנית לגדל את העץ הזה 🙂

20.8.2017

העץ עם פרי וממשיך לפרוח 🙂

27.8.2018

העברתי את הביבי של ג'בוטיקבה קפה לעציץ גדול יותר. לדעתי זה עציץ של 70 ליטר (העציץ הלבן)

העץ בין 5 בערך ומתפתח מעולה. מקווה שימשיך כך ועוד כמה שנים אעביר אותו למיכל סופי, גדול יותר או אולי לאדמה.

 

מילאתי את העציץ במיקום בו הוא אמור להישאר, אחרת באמת לא בטוחה איך היינו מזיזים אותו בחזרה לשם. יהיה מאתגר כאשר נרצה להעביר אותו לעציץ הבא…

בכל מקרה, הפעם, הצלחתי להעביר אותו בלי לפגוע בגוש השורשים. האדמה היא תערובת גננית עם תוספת ורמקוליט לניקוז טובי ותר וגרגרי אוסמוקוט לדישון.

בנוסף קניתי גם עציץ גדול יותר לטובת הג'בוטיקבות ביבי היותר מבוגרות שלי. הן גודלו מזרעים של ג'בוטיקבה "רגילה" (הזן הוותיק בארץ).

השתילים בני 7-8 כרגע והחלטתי שהגיע הזמן להעביר אחד מהם למיכל סופי ואת השני למסור. אני לא שמה אותם באדמה כי אין לי מקום וכי כבר יש לי עץ בוגר ומניב מהזן הזה.

בכל מקרה, הלכתי לחפש עציץ.

זה עציץ של 185 ליטר. הוא התקבל בבית בהתלהבות רבה,

אבל בעלי העיר (בצדק) שעציץ בגודל הזה כבר לא יזוז לשום מקום ועדיף לחפש אחד מעט יותר יצוגי. אז חיפשנו.

מתחילים בהעברת הביבי לבית החדש. קשת עוזרת

העץ, מתברר, כבר השתרש דרך החורי ניקוז. היו שם כמה שורשים מכובדים שרונן היה צריך להוריד לפני שאפשר יהיה לשלוף את העץ מהעציץ

יצא יפה, בלי לשבור את גוש השורשים.

בכד החדש

שיהיה לעץ ולנו בהצלחה 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)