המטרייה הייתה צבעונית ושמחה ונקנתה בכוונות טובות לחורף גשום.
הילד אהב מאוד את המטריה. במיוחד את הציפורים שעליה.
והחורף באמת היה גשום וכמו שנאמר, הילד באמת אהב את המטריה.
רק מה, היא הייתה בשימוש בדיוק חמש דקות, כי בדרך החוצה הילד דרך עליה, עיקם את אחת הקשתות ובזה נגמר עניין המטריה המסויימת הזאת. אבא לקח את המטריה לפח, אבל בדרך לדלת, אמא ריחמה על הציפורים שעל המטריה והמטריה חזרה הביתה. חזרה, שכבה בצד חצי חורף, עד שאמא מעדה עליה, החליטה שנמאס וישבה לפרום.
***
חצי הדרכה:
המטרייה שלנו הייתה מחולקת ל 8 פלחים
פרמתי שתיים שתיים. הצמדתי כל זוג שמאל אל שמאל, קטמתי את הראש הצר, קיפלתי ותפרתי מסילה בשביל החוט ואז תפרתי את הבסיס ואת הצלע הלא מחוברת. לאחר מכן תפרתי באלכסון את הפינות של הבסיס (בערך 5 ס"מ מהקצה) והורדתי אותן, כך נוצר מן בוקסינג שנתן לשקיות נפח.
***
מסקנות:
1.מטריה בלי בד זה דבר דיי מפחיד.
2. ממטריה אחת יכולות לצאת 4 שקיות מצויינות 🙂
התגובה של אורן כאשר נכנס הביתה וראה את השקיות: "אוי! מטריה שבורה שלי!"
ועם חגורת כלים מפורים, שהוספתי לה שאקלים כך שהילד יוכו לתלות עליהם את השקיות.
הילד מבסוט, אבל הכי מרוצה היא דווקה הילדה, שהתגלתה כמעריצה גדולה של השקיות האלו 🙂
ולסיכום, שיר מקסים שלא הייתי מגלה ללא אהבתו של אורן ל youtube 🙂