תודה לאל שמחר מתחיל לעבוד שוב הגן.
היו שבועיים וחצי…. חווייתיים. היו הרבה גילואיים קטנים על הילד שלי שלא הבחנתי בהם בשגרת הגן והיום יום. היה כיף, היה מרגש, אבל היה גם מעייף ברמות. זהו. מחר הולכת לעבודה לנוח.
דבר נוסף שהיה בשבועיים האלו היא גדילה ולמידה בלתי פוסקת של הקטן.
הוא למד:
לרקוד, לשחק תופסת, לשחק קו קו, לחפש באיזה יד נמצא החפץ, לסובב את האמא שלו על הזרת הקטנה.
למשל היום, הילד הנהדר שלי גילה שני דברים חדשים.
ראשון, שאם לוחצים על המלבנים הקטנים והבולטים ליד המיטה של ההורים התריס עושה ורררווום ועולה או יורד.
השני, שיש כפית. והוא רוצה להחזיק אותה ולהכניס אותה לפה. ואם הוא לא עושה את זה בעצמו, אז הוא לא אוכל. נקודה.
היו לנו ככה שתי ארוחות מאוד… מעניינות. אני שוקלת לעבור לחלוטין לאוכל אצבעות ולפתור את הבעיה של המלחמה על הכפית. זה טוב שילמד להשתמש בה, אבל אני צריכה גם שחלק מהאוכל יגיע אליו לפה.
נ.ב
פשוט רציתי לחלוק אתכם את ההתרגשות. ילד שלי! כפית!