אני צריכה ביביסיטר…

בנות, תודה על התגובות והתמיכה!
עדכון מהשטח:

רונן חזר ללילה ולקראת הבוקר הוא נוסע שוב. הפעם עם הנחיה לארוז לפחות לשבוע.

על הצד החיובי, הוא נמצא במקום לא מסוכן ותורם מאוד.

על הצד השלילי… הצילו. אני ממש לא רוצה לעבור שבוע לבד עם הילדים. זה לא טוב לא בשבילי ולא בשבילם. אנסה לארגן סבים לעזרה בערבים ונראה לי שאתחיל לחפש ביביסיטר. אני ממש חייבת עוד זוג ידיים בשעת האמבטיה/ההתארגנות שלהם בערב.

אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יהיה בבקרים ובלילות.

הסופ"ש הזה היה שילוב של לילות לבנים ובקרים מלאי צעקות.

יאי.

נו, לפחות לא יורים עלינו.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אמרות של ילדים

אז יום חמישי רונן בסוג של צו שמונה. הילדים הבחינו שהוא לא בבית (לקח להם יומיים לשים לב…)
ספיר הולכת מפינה לפינה בבית, עוצרת במקומות שונים ובודקת.

"אבא?"

אני: "לא, זה חתול".

עוד קצת הליכה.

"אבא?"

אני: "לא, זה שולחן".

ספיר מסתכלת עלי רגע ואז בא ומחבקת לי את הרגליים.

"אבא!"

אני : "לא, זה – נו בסדר".

***

ואורן קצת נודניק. מתוק אבל נודניק.

***

מקווה שיחזור בקרוב, אני ממש לא בנויה להיות אמא יחידה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)