נסיון ראשון עם לינולאום, גלופות מומין

*הערה קטנה, אני כותבת את הפוסטים עכשיו, אבל בפועל עברה כמעט שנה מאז ורק עכשיו הגעתי לכתוב את זה. הפוסטים מראים בין השאר את חווית הגילוי של התחום וההתנסות עם החומרים השונים 🙂


אחרי הניסיון עם משטח חותמות, עם וילון לקירור ועם ויניל יפני,  הגיע מחו"ל גם הלינוליאום 🙂

למי שתוהה למה לא קניתי בארץ:

  • תנסו למצוא חנות שמחזיקה את זה בצפון
  • ואם תמצאו כזו, תנסו למצוא לינוליאום "טרי" במלאי מחוץ לתל אביב (ובלינוליאום יש לזה משמעות כי לינו ישן קשה יותר לחיתוך ונוטה להתפורר).

הזמנתי את הלינוליאום מכאן:

מדובר על חנות בריטית וותיקה שלהפתעתי הרבה המשלוח ממנה ממש ממש זול (יותר זול מאשר לעשות משלוח מחנויות יצירה בארץ) ולפעמים גם חינם (רק לא לחלוטין ברור לפי איזו חוקיות).

קחו בחשבון שעכשיו, בגלל ימי הקורונה, המשלוח עלול להיות מאוד מאוד ארוך.

קישור ישיר למגוון הלינוליאום באתר

לינוליאום לגילוף

והנה כבר הלינו שלי

איך מעבירים את הציור ללינוליאום לצורך גילוף?

יש מספר דרכים להעביר את הציור ללינוליאום, אבל שתי הפשוטות ביותר

  1. נייר קופי
  2. לקחת נייר אפיה, לשים את הציור על החלון ולהעתיק את הציור לנייר האפיה עם עפרון. להניח את נייר האפיה עם הציור לכיוון הלינוליאום ולשפשף מלמעלה עם כף או ציפורן עד שכל הציור עובר.

ניסיון גילוף ראשון שלי

בשלב הזה עוד לא ידעתי שצריך להניח את הנייר על הגלופה ולא את הגלופה על הנייר


ועוד ניסיון גילוף

ותיק כמובן

אגיד בכנות, לא מאוד התרשמתי מהתוצאות.

לא משנה כמה ניקיתי מסביב לגילוף, עדיין היו לכלוכים ופסים שנצבעו ועברו לנייר (פתרון לזה בפוסטים הבאים). בנוסף, לא נהניתי מחווית העבודה עם הלינוליאום. כן, הוא קל לגילוף, אבל הוא בעצם סוג של אבקה דחוסה ובקווים ממש דקים יש תחושה שעוד רגע זה מתפורר בגילוף או לאחר מכן, בשטיפה.

בנוסף, אחרי השטיפה הגב שלו (שיש בו חוטי בד) סופג מים והגלופה מתעוות. אפשר לשטח חזרה, אבל כל העסק הרגיש לי כמו "לא בדיוק זה" (גם לכך, פתרון בהמשך).

המשך שבוע טוב לכולם!

יעל

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

קיפוד קטן מויניל יפני

גיליתי על קיומו של החומר בפוסט הבא:

פוסט טוב ומקיף על סוגי חומרים לגילוף (פוסט באנגלית)

כאשר באתי להזמין ציוד מהרשת(על כך בהמשך), הזמנתי גם כמה חתיכות של הויניל הזה. בתיאוריה הוא נשמע מאוד מבטיח. יש לו צד ירוק, צד כחול ואמצע אפור, ככה שניתן לראות בצורה נוחה את הגילוף.

בפועל, כאשר באתי לגלף ולהדפיס איתו, לא התרשמתי לטובה.

יתרונות:

  •  בגלל הצבע השונה של האמצע, ניתן לקבל קנה מידה לגבי עומק החיתוך, ולראות האם הגילוף עמוק מספיק.
  • החומר הוא סוג של גומי (האמת, מאוד דומה לחומר של משטחי חיתוך), בזכות החומר הזה הגלופה יוצאת עמידה וניתן לשטוף אותה ולהשתמש בה פעמים רבות בלי שתשחק (אומרת כבר עכשיו, זה יתרון משמעותי, אבל יש חומר אחר, softcut, שאכתוב עליו בהמשך ושעושה את אותה העבודה, רק הרבה יותר טוב).

חסרונות:

  • מאוד נוקשה ולא נעים לגילוף.
  • הסכין נוטה להחליק על פני השטח במקום לחרוץ.
  • קשה להוציא את החתיכות שגולפו, הן לא רוצות להתנתק וצריך לתלוש אותן.
  • החומר יחסית קשיח ולא מעברי לחץ טוב בזמן הדפסה.

אנשים חותכים עליו, ויש כאלו שעובדים בלעדית רק איתו, אבל אני אישית לא ממליצה.

נסיון הדפסה על בד

בפוסט הבא סוף סוף אגיע לדבר על חיתוך לינולאום,

המשך שבוע טוב!

יעל

אהבתם? תשתפו הלאה :)

גילוף על וילון קירור, או : אם אין לינולאום, נגלף את מה שיש

אחרי הנסיון ראשון עם השבלול וחומר דמוי גומי, פניתי לרשת לקרוא על מה אנשים חותכים בעצם.

החומר המקובל הוא כמובן לנוליאום. זהו חומר שהיסטורית היה מיוצר משמן פשטן (linseed oil), שעוות עצים, נסורת ועוד כמה חומרים. בימים עברו, השתמשו בו לריצוף ולקירוי, והיום, בלתי אפשרי למצוא אותו בחנויות. באמת. עברתי בכמה וכמה חנויות של חומרי ריצוף, והלינוליאום היום הוא חומר PVC שלא מתאים למטרה שלנו.

בשלב הבא ניסיתי את כל חנויות האומנות בעיר (את כל השתיים), גם ללא הצלחה יתרה.

משם עשיתי את מה שאני בדרך כלל עושה במצבים כאלו, הלכתי לחנויות הספקה טכנית, לחפש משהו שיכול להוות תחליף ראוי.

ראיתי ברשת שאנשים חותכים על משהו שקוף, לא ידעתי מה זה, וזה לא היה חייב להיות שקוף, אבל הלכתי לחפש.

פוסט טוב ומקיף על סוגי חומרים לגילוף (פוסט באנגלית)

זה לקח קצת זמן, בעיקר היא מאתגר להצליח להסביר בחנויות השונות מה בדיוק אני רוצה, אבל לבסוף, באחת החנויות, בפינה מרוחקת של המחסן, הם הוציאו גליל של משהו ושאלו: "אולי זה זה?"

לקחתי חתיכה הביתה, וזה אכן היה "זה".

מדובר על רצועות של וילון קירור, שתולים ביציאה מחדרי קירור ומחסני קירור. בטח ראיתם כאלו בלא מעט מקומות. זהו חומר pvc שקוף, גמיש ומספיק עבה כדי לגלף. נמכר בחנויות הספקה טכנית לפי משקל.

אמ;לק

יתרונות – זמין, עמיד, אפשר להניח אותו מעל תמונה ולהעתיק את התמונה אליו, מתאים לגילוף.

חסרונות – קשיח ופחות נוח לגילוף מאשר חומרים אחרים (עליהם אכתוב בפוסטים הבאים), בהדפסה על בד, יותר קשה להעביר ממנו את הציור כי המרקם שלו פחות טוב להעברת לחץ.

כמה תמונות של ניסיונות שלי עם החומר:




כל ההדפסות הללו היו עם ספוג חותמת ישן שהיה לי. אבל רגע, אמורים לעבוד עם צבע על משטח וגלגלת, לא?

במקביל, לאט לאט, התחילתי להתארגן על ציוד רציני יותר.

גלגלת מקצועית מידיד שלי (תודה מתן!)!

הצבע כאן הוא צבע אקרילי רגיל, שנשאר לי מימי הדפסה על חולצות.

כאן למדתי שלטובת הדפס עם גלופה צריך צבע מיוחד, שמיועד לזה. צבע סמיך הרבה יותר מהאקרילי הרגיל. אחרת יוצר הדבר הבא…

העברת ציור לוילון קירור : זה שהוא שקוף זה בונוס רציני

חסרונות, זה יחסית קשיח וקשה לגילוף

וההדפס לא יוצא מספיק אחיד כי החומר לא מעביר לחץ בצורה טובה (בנייר זה פחות בעייתי וניתן לעקוף, אבל על בד זה ממש מורגש)

לסיכום, וילון קירור יכול להוות תחליף אם אין שום אלטרנטיבה אחרת, אבל הוא עוד לא "בדיוק זה".

בפוסט הבא, אם אין בארצי לי, אינטרנט לי…

אהבתם? תשתפו הלאה :)

ניסיון ראשון עם גלופה

פתאום, באמצע החיים, אי שם בתחילת 2019, ממש ממש רציתי לנסות הדפסה עם גלופות. כי הרי אין לי מספיק תחביבים, לא ולא.

הזמנתי משטח גילוף דמוי גומי מאלי אקספרס, הזמנתי סכין זולה מאלי אקספרס עם להבים מתחלפות, הדפסתי שבלול וישבתי לגלף.

ניקיתי את הגלופה שוב ושוב עד שנעלמו רוב הפספסים מסביב לשבלול עצמו.

בשלב הזה הדפסתי עם צבע של חותמת שהייתה לי בבית. הייתה חוויה מעניינת, אבל לא הגיוני לקנות גומי כזה לכל גלופה. הוא לא זול והמשלוח מסין לקח נצח. יצאתי לקרוא על חומרים מתאימים ולחפש מה יש בארץ.

ועל כך בפוסט הבא.

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)