סרגתי את רובו עוד לפני הקיץ אבל לא היה לי טריקו בשביל הפנימית, ואחרי שכבר קניתי את הטריקו, לא היה לי זמן והיו הרבה עבודות ופרויקטים אחרים שמשכו את תשומת הלב. ולא היה קלקר ו…

בקיצור. נגמרו התירוצים 🙂

ניצלתי את זה שאני ישובת בבית וסיימתי אותו.

אז הנה הפוף עם הפנימית הממולאת

תקריב על הפנימית בצד של הרוכסן

 

הפנימית היה בעצם 5 "עלים" או אליפסות שהן בעצם צורה שאני מעתיקה מדף A4 שגזרתי באלכסון ואז אני מסובבת את המשולש שהתקבל ומסמנת על הבד עד שיש לי צורת מעוין , ואז גוזרת.

 

לא צריך כאן יותר מדי דיוק או עדינות.

א. טריקו דיי סלחני

ב. אף אחד לא יראה את הפנימית. מה שחשוב הוא שהיא תחזיק את פתיתי הקלקר.

והנה הפנימית בתוך הפוף

מסיימים לסרוג (אוי האצבעות, האצבעות! דחוף קרם ידיים)

 

והנה מוכן לדגמן עם הפוף הקודם שלי

 

וועוד אחת

 

ובשביל תחושת הגודל (תמונות ישנות):

 

 

כמה הערות כלליות על סריגת אצבעות וחוטי טריקו

את הפוף הסגול סרגתי בשיטת בה מסיימים כל שורה ואז עולים למעלה ומתחילים שורה חדשה.

את האפור סרגתי בספירלה, בלי לסיים שורות.

התוצאה היא שהסגול עגול והאפור משושה.

המשושה הרבה יותר קל לסריגה אבל מתמלא, לפי דעתי פחות טוב.

שניהם מאוד קלים לסריגה.

זה 18 שורות הרחבה

5 או יותר, שורות בלי הרחבה

ואז צמצום עד שנגמר.

אם עובדים ברצף, והאצבעות עומדות הזה, אפשר לסיים פוף כזה בשעתיים.

נסרג לפי ההדרכה בקישור הבא ( 2017- עדכנתי לקישור חדש ופעיל)

הארנבון הזה אכל בלי למצמץ 4 כדורי חוט כותנה. אני באמת צריכה לשים לב לכמויות של החוט הדרוש לפני שאני מתחילה לסרוג 

הוא היה אמור בכלל להיות כולו סגול.

העיניים נקנו באיטסי אצל 6060 

הגיעו תוך שבוע וקצת. מחירים סבירים מאוד.

הדבר הראשון שאורן ניסה לעשות היה לאכול אותן החוצה, הן עמדו בכך בכבוד.

אז הנה הארנב המופתע שלי (זהירות, המוני תמונות):

מדגמן

רגע, מה-

לאן הלכת?

אמא, מה זה?

ארנב? מה זה ארנב?

אה… ארנב.

אוקי. בואי ניקח אותו לטיול:

אמא, למה את רודפת אחרי עם המצלמה?

אני אברח לך!

היי, תראי מה מצאתי!

אמא, בואי, בואי

קחי!

אני: מה זה? אה! כיסוי למצלמה. מצלמה! נכון, ארנב!

אז, איפה הינו? אה, כן, ארנב:

אורן: אמא, את לא רצינית.

למה את מצלמת אותו לבד?

אני: אבל חשבתי שזה מה שאתה רוצה.

אורן: אוי ארנבוני, אף אחד לא מבין אותנו.