29.7.2010

חלק מהתארגנות קבוצות יצירה צפוניות בפורום טקסטיל בתפוז, חשבתי ששווה להעלות גם כאן 🙂
יהיה נחמד לראות פנים מוכרות.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1750&MessageId=143786778
***

5/8 מפגש יצירה ביובלים – כדורי איימיש

מנסה התארגנות ספונטנית

אני מתכננת לתפור ערמה קטנה של הכדורים לפי ההדרכה הזאת:
http://kathyhaynie.blogspot.com/2010/03/fabric-balls-craft-tutorial.html

יום חמישי, החל משמונה בערב ואל תוך הלילה.
מבטיחה קפה ועוגיות.
אספק את מכונת התפירה.

מה להביא:
מבחר בדים (חתוך מראש או לא, לשיקולכן)
מילוי אקרילן
חוטים וכלי תפירה (אני תופרת עם חוטי ריקמה, הרבה יותר נעים לעבודה ידנית)
פעמונים (לא חובה)

מקווה לראותכם 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

והפעם בלי מילים, כי אין כוח/זמן – הרבה תמונות אורן

בסדר, אולי קצת מילים.
אנחנו (אני ורונן) עומדים בגינה. אורן על הידיים שלי.
רונן אומר לו:
"בוא אלי".
אורן מושיט ידיים ובא אליו.
עכשיו, זו חוויה נהדרת, אז גם אני רוצה.
אז גם אני בתורי אומרת, "אורן, בוא אלי".
והילד, מושיט ידיים ובא גם אלי.
כך ה נמשך כמה פעמים עד שרונן קורא לו שוב לבוא.
אורן מביט בו רגע. נצמד עלי,
ועונה: "לא"
הזוי.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עוד עדכוני חיים

הקיאו עלי היום פעמיים. תלשו לי שיער.
שרטו אותי. ניסו לעקור לי עין, ואז את השנייה. בדקו אם ניתן להוריד לי את האף.
בכו בלי הפסקה. לא רצו לאכול. רצו לאכול.
שלשלו. רצו ידיים. רצו מיטה. לא, ידיים. לא, מיטה.
בכו עוד קצת. לא נתנו לי לישון. לא נתנו לי לאכול. לא נתנו לי לשבת רגע אחת במשך כל היום.
אכלו. התרחצו. נרדמו.
ילד שלי מתוק.

***

אני כל הזמן עייפה ואני לא מצליחה לעלות חזרה במשקל.
אמא אומרת שגם אצלה זה היה ככה אחרי לידה.
ידידה אומרת שזה מסת שריר שהלכה כי אני לא עושה התעמלות (מתברר שסחיבת ילד על הידיים לא נחשב)
בינתיים, ירדתי למשקל שלי לפני צבא.
היה יכול להיות משעשע ונחמד אם לא היו עכשיו כל כך הרבה עצמות בולטות ואם לא הייתי כל כך עייפה כל הזמן.
הנה, עוד סיבה לעזוב את תרו ולמצוא עבודה במקום אחר.
אני לא מצליחה לאכול כמו שצריך בחדר האוכל שם.(וזה אחרי שהייתי בטוחה שאני יכולה לאכול בכול מקום) משהו בריח (ובמראה האוכל השומני והשרוף) פשוט הורס לי את התיאבון.

נ.ב
רונן מכין לי עכשיו ארוחת ערב. כיף.
חסה ורוקט מהגינה.
פסטו תוצרת בית מהבזיליקום שגידלנו.
שבוע הבא כנראה כבר יהיו גם מלפפונים (אוקי, מלפפון, אבל שלנו)
וגזרים (נו יותר לכיוון חודש הבא).
גינת ירק זה כיף.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עוד סיפורי אורן – שמונה חודשים

המון זמן לא נכנסתי לכאן.
אין זמן ואין כוח.
עבודה משעממת וחסרת משמעות.
(אני מחפשת עבודת מחקר, בצפון, אני ביולוגית מולקולרית לפי הכשרה, עם ניסיון לא רע בתרביות רקמה צמחיות, אם תשמעו משהו, תחשבו עלי, טוב?)
פחות מדי שעות שינה.
בקיצור, אני אדבר על דברים יותר מעניינים:

אורן
הפשוש כבר בן שמונה חודשים. מתוק ברמה שלא תאמן.
יושב, זוחל, עומד, נעמד לבד, עומד תוך כדי אחיזה ביד אחת, הולך סביב רהיטים.
מוצא חתול, מוצא עציץ, מוצא מחשב, מוצא חוטי חשמל, מוצא סוני = עושה נזק
אומר: אמא, אבא, בבה, בקבוק ומנסה להגיד ברווז. חלק מהמילים אפילו נאמרות בהקשר די מתאים.
>מתגנב אל זאתי (החתולה) ששוכבת על הכורסה, נעמד, מתרומם על קצות האצבעות, מביט אל תוך עיניה במבט אוהב, ואומר: "אמא!"

המוכשר שלי התחיל אוסף, של וירוסים. כל שבוע הוא מביא משהו חדש. לרופא נגמרים השמות, ואני יושבת בממוצע יום בשבוע עם הילד בבית.
התוספת האחרונה לאוסף הייתה וירוס של הקאות.
הוא היה חולה שלשום ועדיין לא חזר לאכול כמו שצריך.
אצלי אתמול היה יום סיוטי, אבל הכל חלף תוך 12 שעות.
מי שחטף את הווירוס הכי קשה, הוא רונן. היה היום ער בערך חצי שעה.
לא רגילה לראות אותו כל כך חולה.

אורן, מתוק. אולי תאסוף משהו אחר?

זהו, לישון.
בתקווה שאחזור לעדכן את היומן מעט יותר.
יש דברים לספר,
אבל פשוט אין כוח.

אהבתם? תשתפו הלאה :)