Elsa Mora

ושוב אטסי.

אומנית מגזרות נייר יחודית ששווה להכיר.

http://www.etsy.com/shop/elsita

מכינה מגזרות נייר עדינות ועשירות בפרטים.

ליוצרת יש גם אתר שמכיל מידע רב על התחום.

קישורים לאומנים נוספים, מידע על התחום וטיפים לגזירה.

בנוסף יש אצלה דוגמאות חינם לגזירה.

http://elsita.typepad.com/allaboutpapercutting/

רוב המגזרות שלה, במיוחד באטיסי, באיכות תמונה טובה מספיק כדי לקחת ולנסות לגזור לבד.

***

והכי חשוב:

וטיפים נוספים

http://elsita.typepad.com/allaboutpapercutting/tutorials/

***

אם אתם מנסים, ממליצה לעבוד על נייר דק וחזק,

לאחרונה ניסיתי לעבוד על נייר יצירה מחנות סקראפ (קסם שימושי), הריבועים הגדולים שבאים במגוון דוגמאות וצבעים.

התברר שהוא נהדר לגזירה.

חזק, יציב ונחתך בקלות, רק שימו לב שאתם בוחרים את הסוג הדק 🙂

והינה הנסיון שלי עם המגזרות שלה, מבוצע על נייר סקרפ.

המגזרת בערך 12 ס"מ גובה.

לקנה מידה ניתן לראות גם כאן.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

החלפת kawaii

ההחלפה התקיימה במסגרת הפורום לאומנות הטכסטיל והליבוד

בת הזוג שלי להחלפה הייתה נחמה שחורי, יוצרת וותיקה ומוכשרת.

אחרי התכתבות איתה הבנתי שהיא  אוהבת את הצבעים הקרים (ירוק, כחול, טורקיז, סגול),הפכתי את הבדים שלי, מצאתי בד פרחוני אהוב וניגשתי לעבודה.

נרתיק מרופד לספר

וסגור

תקריב על האפליקציה (אני ממש צריכה לקנות רגל תפירה חופשית)

כרית חימום עם פשתן ולוונדר (בתקווה שהחורף יגיע יום אחד) ונרתיק רקום מפליז לכרית החימום.

ומקרוב

 רגע, ואיך אפשר בלי מגזרת?
את האמת, הלכתי הפוך, קודם בחרתי והכנתי את המגזרת ואז ביצעתי את האפליקציה ואת שאר העבודה לפי המגזרת.
המגזרת היא של האומנית  Elsa Mora
מתוך סדרת האגדות שלה.

ומקרוב

והכל ביחד

הגימור בתפירה לא הכי מלוטש, אני עדיין לומדת.

אבל הוכן מכל הלב

נ.ב
בחימומים הראשונים הכרית עלולה לצאת לחה מאוד מהמיקרו, עד שהפשתן יגיע למצב שימושי,
אז כדאי לשים אותה על מגבת ולא לחמם בהתחלה ליותר מדקה, דקה וחצי.
מצטערת, זה הפתיע גם אותי.
***
מנחמה קיבלתי כובע סרוג מתוק לקטן ובובות אצבע מלבד.
מקווה לצלם את הקטן עם הכובע ולעלות תמונות בקרוב.
אהבתם? תשתפו הלאה :)

אומני מגזרות נייר סיניים

תר שמרכז בתוכו מבחר מכובד של אומני מגזרות סיניים מכל התחומים.

מסורתיים ומודרניים כאחד.

הרוב הגורף של העבודות באתר מוצגות באיכות מספיק טובה כדי לקחת לגזור.

ממליצה בחום.

http://www.chinaartworld.com.cn/index.php

נ.ב 2017

נכנסתי לשם השנה ולצערי האתר כבר לא שם.

***

שווה לשים לב למחירים של המגזרות. פשוט לא יאומן.

יחד עם המשלוח לארץ רובן לא מגרדות את המאה שקלים.

ממה האומנים האלו חיים?

כל מגזרת כזו זה עשרות שעות של עבודה.

***

דברים מהאתר שחתכתי:

חתול גאה, של Kang Zhan Jie

נמסר כמתנת יום נישואים לגיסים

 

אחיות / השתקפות של Rock Xu Yi

אחת המגזרות האהובות עלי, למרות הפשטות שלה.

תלוי אצלנו בחדר השינה.

 

רקדנית של Ye Kai Yuan

נמסר כמתנת שנה טובה לגיסתי

 

אישה יפה עם סל של  Lin Yu Qing

(זו המגזרת לאחר חיתוך, מונחת על בריסטול ביצוע עבה)

ומקרוב

ולשם תחושת קנה מידה

נחתך לבקשת אבי. תלוי אצלו בחדר עבודה.

נכון להיום, כנראה המגזרת הקשה ביותר שחתכתי.

אני מסתכל עליה ולא מסתדר לי שבאמת עשיתי אותה.

***

טיפ קטן, כאשר חותכים מגזרת כל כך מורכבת, כדאי להתחיל מהחלק הכי קשה שלה, כך שאם החיתוך ייכשל, לא צריך יהיה לעשות את כל העבודה מחדש. טיפ נוסף, אחרי שמסיימים בהצלחה את החיתוך של האזורים המורכבים כדאי לכסות אותם בנייר מגן כדי שהן לא ייהרסו בהמשך העבודה מתנועה לא זהירה.

לכסות, למשל ככה:

מגזרות סיניות נוספות שחתכתי, מקור לא ידוע:

זוג ברווזים

מהמגזרות הראשונות שעשיתי, ניתן לאבא שלי במתנה.

 

חגב על עלה

מוקדם אפילו מהברווזים.

נמסר כברכת שנה טובה להוריי.

***

זהו לבינתיים 🙂

צריכה למצוא זמן ולחתוך עוד כמה דברים מהאתר,

יש שם דברים מדהימים.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

החלפה בנושא שיר

התקיימה במסגרת הקומונה לתפירת בובות והכנת צעצועים

קיבלתי לשלוח את ההחלפה לדודה לירון.

אחרי קצת שיטוטים בבלוג שלה ראיתי שיש לה ילד פחות או יותר בגילו של הקטן שלי,

ואחרי קצת מחשבה נוספת הכנתי לה דקאל לקיר לפי השיר מקהלה עליזה.

בדיאבד, אני חושבת שעדיף אם הייתי שואלת אותה אם היא רוצה בכלל דקאל 😛

לפחות הדקאל בצבעי החדר של הקטן שלה אז אני מקווה שהיא תמצא לו שימוש 🙂

ניתן להדביק גם על חלון או ארון ואז יהיה יותר קל להסירו אם וכאשר הוא ימאס.

חומר – טפט קטיפה כחול, אדום ושחור.

***

תמונת הדוגמה:

המקהלה שלי:

חלקים קטנים, כמו כנפיים, לבבות, סימני הפתעה ועוד, הודבקו לגב הציפורים כדי להקל על ההרכבה מאוחר יותר.

והנה ה "על ראש הברוש שבחצר…"

כדי להקל על זיהוי החלקים כתבתי על גבה של כל אות את המילה וסימנתי את האות.

והנה זה ארוז, כל מילה בנפרד.

וכמובן, השלוש נקודות:

והציפורים, התוים והלבבות:

זהו, מוכן להישלח לדרך
***

נמסר מלירון שהמשלוח התקבל.

מתברר שזה השיר האהוב על הקטן שלה 🙂

משעשע, כי אחת הסיבות העיקריות שבחרתי בשיר הייתה שהוא אהוב גם על הקטן שלי.

הדבקה קלה, תהנו

 

נ.ב

אם נראה שיש סימני קיפול על חלק מהמדבקות, או אם חלקן התקפלו במשלוח, פשוט מחליקים אותן חזק יותר כנגד הקיר בזמן ההדבקה וסימני הקיפול אמורים להיעלם כלא היו 🙂

אם חסר ציפורים, או מדבקות נפגמו או כל דבר אחר, תגידי ואני אשלך השלמה 🙂

 

נ.ב 2

וכך זה נראה על הקיר בחדרו של הקטן של לירון

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1852195

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כתיבה – סופים והתחלות

כמה מילים:

הבלוג התחיל כבלוג קישורים ולאט לאט התחלתי להוסיף גם פוסטים על עצמי, המשפחה והחיים.

כרגע הוא בלוג מעורב שמכיל גם קישורים, גם מחשבות וגם קצת מהכל.

התלבטתי אם לפתוח בלוג נפרד לכתיבה, אבל טוב לי עם הבלוג הזה ואני מעדיפה לשמור את כל הדברים שחשובים לי במקום אחד.

כך או כך, סביר שלא יהיו הרבה פוסטים על כתיבה, מאז שאורן נולד אני כמעט ולא כותבת.

אשמח לשמוע את התגובות והמחשבות שלכם על הקטעם הכתובים.

אין דבר שמעורר חזק יותר חשק לכתוב מתגובה למשהו שנכתב 🙂

***

הקטע הבא מציג שתי דמויות שאני מאוד אוהבת. סאן ומידורי.

הסיפור ממוקם בעולם שבו החיים נקבעם לא פעם לפי חודו של להב ולפי מוכנות של אנשים להילחם על מה שחשוב להם.

הקטע מתרחש כמה שנים לפני הסיפור המרכזי (שחלק לא קטן ממנו כתוב, אבל זקוק לשכתוב מסיבי)

חשבו לי מאוד לדעת האם מהקטע ברור מי הוא מידורי ומה היחסים בינו ובין סאן.

אשמח לכל תגובה, אבל אין לי בעיה גם אם הקטעים פשוט יאוכסנו כאן בבלוג,

לפחות אני אדע שהם לא הולכים לאיבוד במעמקי המחשב |4U|

נ.ב

סקיפי, לך אין פטור מלהגיב

***

סופים והתחלות / יעל מיכאלי

סאן הביטה על הבקתה מולה. קירות נצרים רופפים וגג נוטף.

זה לא היה חשוב. יצא לה לישון בתנאים גרועים בהרבה. למען האמת, היא אפילו לא ממש זכרה איפה היא ישנה בחודש האחרון.

"איתי", לחש מידורי.

סאן התעלמה ממנו. זקני הכפר לא ידע עליו כאשר הסכימו שהיא תישאר, וכך היא גם רצתה שזה ישאר.

"תודה", אמרה.

ראש הכפר הביט בה, כמנסה לראות אם היא מלגלגת וסאן מיהרה להוסיף. "זה קורת גג. כל קורת גג עדיפה מכלום".

"זה היה של הרופא הקודם שלנו", אמר. "חשבנו שזה יתאים גם לך".

"תודה", אמרה שוב.

"ותצטרכי להיפטר מהדבר הזה",  מבטו היה על חרב שלמותנה. "אני מבין שזה היה של הגבר שלך, אבל אנחנו לא מסכימים שתסתובבי עם זה בכפר".

"אני מבינה", ענתה בשקט.

"של הגבר שלך?" קולו של מידורי היה משועשע.

זה מה שאתה, לא? חשבה, אבל היא לא אמרה זאת בקול.

ראש הכפר עדיין חיכה למשהו ומצטמררת היא קדה לעברו. שפתיו התהדקו לקו דק אבל הוא הניע את ראשו לאות קבלה, הסתובב והלך משם. היא הביטה בעקבותיו. היא לא ידעה מה לחוש לגבי זה. זה היה דבר כל כך קטן, כל כך זניח לצד כל מה שהיא איבדה, אבל איך שהוא, בכל זאת-

"אז תישני איתי גם הלילה?" שאל מידורי.

היא התנערה, נפנתה, ונכנסה אל תוך הבקתה.

מידורי הדף אותה מעט הצידה והביט סביב גם כן.

"כבר עדיף אם נישן בחוץ", אמר לבסוף.

סאן הנידה את ראשה מצד לצד. הרצפה היתה פעם לוחות עץ משויפים אבל בשנים שהבקתה עמדה נטושה, הלוחות הרקיבו והתכסו בטחב. שרידי רהיטים שלא מצאו דורש שקעו והרקיבו במקומות בהם עמדו. היא רחרחה את האוויר ואז נשפה. זה לא משנה. היא הדפה עם רגלה שבר קערה מדרכה ופנתה אל הקיר הנגדי.

היא הניעה את כתפה ותפסה את התיק כאשר החליק מטה. מתוך נדן נסתר ברצועות התיק היא שלפה שני סכיני התלה זעירים.

"מה את עושה?" שאל מידורי.

היא לא ענתה. היא הגיע אל הקיר הנגדי ונעצה את הלהבים אל תוך העץ.

"סאן, שאלתי מה-"

היא הסירה את החרב ממותנה וקיבעה אותה על הקיר בין שני הסכינים.  שניה ידה עוד אחזה בנדן המשופשף ואז היא הרפתה ונסוגה לאחור.

זו הייתה הפעם ראשונה מאז שזה קרה שהחרב לא נגע בגופה.

"את לא רצינית. קחי אותה חזרה!"

ידיה רעדו אבל היא נסוגה עוד צעד לאחור.

"סאן. אל תוותרי. לא על זה".

ידיה עדיין רעדו והיא חיבקה את עצמה. "למה שהיא תחסר לי?" שאלה. "היא שלך".

"סאן-" הוא הרים את קולו, אבל עצר. חיכה רגע, והמשיך בקול שקט יותר. "אני כאן פחות מחודש. היא שלך. תמיד הייתה שלך".

"לא".

הכעס שלו היה כמו גחלים חמים כנגד גופה, אבל קולו עדיין היה מדוד.

"את לא יכולה לשנות את מה שאת".

"הם מתים בגלל שהייתי מה שאני!" עכשיו היא הייתה זאת שצעקה. כאשר הוא בא לראשונה הוא הבטיח לעזור. מה שהוא עשה עכשיו לא עזר. לא עזר כלל. היא נשכה את שפתה, לא נותנת לזכרונות לעלות.

"אני מצטער", אמר, אבל היא עדיין הרגישה את הכעס שלו. שיהיה, שיכעס. הימים היו שלה, זה לא היה עניינו מה היא בחרה לעשות עם מה שנשאר מהחיים שלה.

הוא עוד ניסה לדבר, לשכנע, אבל היא סרבה להקשיב. היא ניקתה וקרצפה את הרצפה וכאשר ראתה שזה לא מועיל, עקרה את קרשי הרצפה וגררה אותם החוצה. בכפר היו כלי עבודה, אבל היא לא רצתה לראות עכשיו איש. היא עבדה עם ידיים חשופות. עוקרת, מושכת. למרות שעוד הייתה חלשה מהמחלה עדיין היה לה מספיק כוח בידיים כדי לעשות את מה שנחוץ.

סאן עצרה רק כאשר השיעול חזר. היא סילקה את רוב הקרשים והאדמה מתחתם הייתה מספיק מהודקת כדי לשמש מצע שינה סביר. היו עוד שברי רצפה ליד אחת הפינות, אבל היא ידעה שאם תמשיך לעבוד השיעול יחמיר כל כך שהיא תתקשה לנשום. היא תהתה אם הם הבינו זאת, אם הם הבינו כמה החום מסוכן, כמה הגוף שלהם באמת נחלש או שהם פשוט המשיכו קדימה, המשיכו לעבוד, המשיכו לנסות לעזור עד שבעצמם נזקקו לעזרה. נזקקו לרופאה שלא הייתה שם ברגע האמת.

"שקיעה", אמר מידורי.

"מה?" היא שפשפה את פניה.

"תראי".

דרך דלת הבקתה זרם פנימה אור בוער, כמו השתקפות להבה אדירה. היא ניגבה את ידיה על בד מכנסה ויצאה החוצה.

השקיעה הייתה קרע מדמם מעל פסגות ההרים. נגד רצונה היא חייכה. זה הלם היטב את מחשבותיה.

היא הדפה פיסת קרש מדרכה והתישבה מול מפתן הדלת, יורדת על ברכיה.

השקיעה הייתה מרהיבה. האור התנפץ על הפסגות המשוננות ובער מתוך גושי עננים כהים. השמש הלכה ושקעה, האור הלך ודעך ואז טפח אחר טפח נעלם מאחורי ההרים.

"סאן", לחש. מגעו היה מחוספס אבל הוא נע בעדינות כנגדה. הוא תמיד היה עדין. אפילו כאשר כעס. היא ידעה למה הוא מחכה. הוא ציפה שתתנגד. כמו שהתנגדה בכל לילה עד עכשיו, אבל החרב לא נגעה יותר בגופה, והזיכרונות היו יותר ממה שרצתה לשאת.

"זה יחסר לך", לחש. "את תרצי את זה חזרה. את-"

לא היה לה אכפת.

היא הרפתה ונתנה לחושך למשוך אותה פנימה. היא חשה את ההפתעה שלו והספיקה להרגיש את גופה נעמד בכוחות עצמו כאשר מידורי קם לרגליו, אבל אז אפלת הלילה המבורכת בלעה אותה לתוכה. לוקחת איתה את הזכרונות והאשמה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)