פעם ראשונה מאז הלידה הגעתי לכדי דמעות.
התפרים הורגים אותי
הרוב החלים אבל אזור אחד פשוט הורג אותי.
נפוח וכואב.
אי אפשר לשבת, אי אפשר לשכב,
שוקלת להתחיל להניק בעמידה.
הכל נצבע תחת תחושת הכאב הזאת.
לקח לי זמן לשים לב לזה,
כל דבר שקורה מאז הבוקר אני מפרשת באור הכי עגמומי שאפשר.
זה לא דיכאון, זה לא דכדכת לידה,
זה סתם כאב.

זהו, פשוט רציתי להוציא את זה מהמערכת.
מקווה שמחר יהיה טוב יותר.

נ.ב
הקטן מתוק בטירוף.

נ.ב 2
עדכון קטן.
נשברתי ונסעתי לרופאת הנשים שלי.
אז לא סתם כואב לי.
יש דלקת בתפרים.
לפחות נפשית יותר טוב,
מרגישה שאני לא סובלת בלי סיבה, ולא מדמיינת את זה.
ולגבי הכאב, נתנה טיפול, יהיה בסדר,
פשוט ייקח עוד כמה ימים.
מדהים איזו הקלה לדעת שיש סיבה לכאב ושזה יגמר עוד מעט.