לקחנו את שני הקטנים לטייל לגבעת הרקפות. היה קר, עם רוח מטורפת, צפוף (כל עם ישראל וחבריו) ולמרות כל זאת, כיף.
אורן: איפה כולם?
אורן: או, הרבה יותר טוב
אמא: תשב בבקשה
ועכשיו, חיוך!
אחרי גבעת הרקפות המשכנו לשלוש משאלות. אני ממש אוהבת את המשתלה הזאת. לא כמשתלה אלא יותר כנקודת עצירה בשבת. יש שם חנות נחמדה, מעדניית גבינות, חנות חיות גדולה (עם אקווריומים) וגשר קטן עם ברכת דגי קוי מתחתיו. תעסוקה לילד ולהורים כאחד.
יצאתי משם עם מצעי פלנל זוגיים של תודן ומפת שולחן עגולה ומגניבה של אורני כרמל. למה אני מספרת לכם את זה? כי שתי החברות הן תוצרת הארץ, ושני המוצרים באיכות מצויינת וממש זולים. המצעים עלו לי 140 ש"ח והם מפלנל באיכות שלא פגשתי אפילו הבחנויות בדים. צפוף ועבה. פינוק. נראה לי שבשנים הבאות אני אזמין ישירות מהאתר שלהם.
(עדכון מאוחר יותר על המצאים… ואוו, כמה פלאפ הם מורידים. כל החדר היה מלא בפלאפ ורוד. לא קונה מהם יותר)
אורן יצא משם עם בטן מלאה בקנפה (יש דוכני מזון מגוונים במתחם) ותסרוקת חמודה:
אנחנו באמת צריכים כבר לספר אותו. איפה בכלל מספרים ילדים בגיל הזה?
וכמה תמונות מפוזרות:
אורן מתכרבל לקרוא קצת לפני השינה
ספיר מדגמנת כובע חדש.
יצא משהו לא ברור. גדול מדי וקטן מדי באותו הזמן.
הוא מכסה לה את העיניים אבל איך שהוא האוזניים נשארות בחוץ. לא ברור העסק 🙂
אורן מתכרבל על שאל שאמא סורגת.
עם סבא
ושני הקטנים עם כרמלון
ועכשיו, חיוך!
זהו לבינתיים,
שבוע טוב לכולם!
