כנס עולמות 2012, עם הילדים

הילדים שלי גדלים להיות ילדי כנסים. לשניהם הכנס הראשון היה בערך בגיל חודשיים ומאז, חוץ מאולי איקון, לא פספסנו שום כנס.

הכנס מד"ב ופנטזיה של פסח הוא עולמות. הכנס השני בגודלו בשנה. הוא מתקיים בחול המועד בתל אביב, באשכול פיס והיה יומיים של עייפות, שיגעון וכיף.

לא יצא לנו להיכנס להרבה הרצאות, ולאלו שכן נכנסנו, לא יצא לנו להישאר לכל אורכן (מתברר שאורן לא מתעניין במיוחד בצדדים ההזויים של האבולוציה או בספרי אסימוב  – בעיה שצריך יהיה בהחלט לתקן כשיגדל מעט).

בנקודה מסויימת אני ורונן התפצלנו ונכנסנו להרצאות לסירוגין, אחד נכנס והשני שומר על הילדים.

אני רוצה להתלהב מעל דפי הבלוג מההרצאה "החייזרים דיברו גרוזינית: סרטי מדע בדיוני בברית המועצות" שהעביר איגור ארמיאץ'.

התקף נוסטלגיה והומור של שעתיים. וכמחווה ל Kin-dza-dza! שלא הכרתי לפני ההרצאה:

את רוב הזמן של הכנס בילינו בפונדק (אולם מרווח עם מזרונים וכריות לרביצה, שולחנות למשחקי שולחן, המוני אנשים ופינה עם קפה, תה ירוק, מצה בשוקולד ובמבה (חשוב כאשר יש ילד קטן, למרות שהוא העדיף לאכול את הבננות שהיו באותו השקית).

אורן למד את התוואי של המקום דיי מהר וכל פעם שהוא לא היה מרוצה מהרצאה הוא היה חומק החוצה ורץ לפונדק. נכנס, מוריד נעליים והולך לשחק עם אנשים או לבנות לעצמו קן מהמזרונים והכריות.

מנסים לשחד את אורן עם עוגיה כדי שיסכים ללבוש את הכובע:

לרגע קצר זה אפילו עובד:

ואז אורן החליט שלא הוגן לאכול לבד:

אורן נחשף לעולם הקוביות ומשחקי התפקידים:

ולעולם הקרניים:

ואיך אפשר כנס בלי נשק מגודל?

 

עוד משהו שדיי נפוץ בפונדק הוא אנשים עם גיטרה, וקצת פחות נפוץ אנשים עם מפוחית, הפעם אורן היה בגיל המתאים כדי להתרשם ולבוא לצטרף (אזהרה, קצת תמונות והמוני סרטונים):

 

***
אניקדוטות מהכנס:
אורן יוצא מהרצאה ומנסה להיכנס לאולם הצמוד, להרצאה אחרת.

אני: אורן, לא, אתה לא יכול להיכנס.

אורן עוצר ומסתובב אלי: למה?

אני אחרי רגע של מחשבה: אין לך כרטיס.

אורן: אה, נכון.

מסתובב ופונה מהדלת. שתי דקות אחרי זה, הוא רץ שוב לכיוון האולם.

אני: אורן, לא!

אורן, מרים את היד ומראה לי כרטיס שמצא על הרצפה.

***

חצי אניקדוטה (בין עצוב למצחיק) – אנחנו מכירים לא מעט מבאי הכנס, ופעם פעמיים אנשים הציעו לנו לשמור על אורן לחצי שעה שעה כדי שנוכל לסיים לראות הרצאה. אורן בלי לחשוב פעמיים הלך עם כל מי שקרא לו ומבחינתנו זה בסדר. זה כנס, זה אנשים טובים ואם יש מקום שניתן ללמד את הילד לסמוך על זרים אז זה שם. אחרי הכנס יצאנו לאכול בחוץ בתל אביב, באמצע הארוחה הוא החליט לצאת ולחקור את הרחוב.

אני: אורן, לא!

אורן: למה?

אני: כי זה לא כנס, האנשים פה יכולים להיות לא נחמדים.

אורן: זה כן כנס! כן נחמדים! (מסתכל על האנשים בשולחן ליד שגם באו להפסקת נשנוש מהכנס).

אני: מתוק, זה בחוץ, זה תל אביב. יש שם גם אנשים לא נחמדים.

אורן, מוטרד קלות, הולך וסוגר את הדלת של המסעדה.

***

ולסיכום, סרטון קטן של ספיר מהנסיעה:

נ.ב

ותודה מיוחדת לגיסים שאירחו אותנו ללילה

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כמה שאלים מעניינים

אני רוצה להגיע לחנות גדיל (חיפה, הדר) עוד שבועיים, אז אני מתחילה לחפש דוגמה לשאל הבא 🙂

***

אתחיל מהאהוב עלי ואחד שאני כמעט בטוח אסרוג.

אולי אפילו בצבע זהה, אם אצליח למצוא כזה.

 

http://www.liveinternet.ru/users/4270414/post214168514/

השאל בתמונות נסרג מתערובת מוהר – אקרילן בעובי חוט של 500 מטר למאה גרם.

אני חושבת שיתאים כאן החוט הבא:

http://www.gdil.co.il/index.php?pids=321&theme=he

אומנם אין בחוט הזה את הצבע אפרסק שאני רוצה אבל יש שם כמה צבעים עסיסיים שיכול להיות כיף לנסות.

***

עוד שאל מאוד מרשים שנראה במבט ראשון כסרוג בשתי מסרגות.

http://www.liveinternet.ru/users/3970017/post213688783/

מבחינתי החיסרון העיקרי של השאל הזה הוא החורים הגדולים, אני אוהבת שאלים צפופים יותר. מצד שני, מאוד יכול להיות שהחורים הגדולים הם תוצאה של בחירה במסרגה גדולה. אני לא "מוצאת" את החורים האלו בתרשים. יכול להיות מעניין לנסות אותו עם 3.5

***

http://www.liveinternet.ru/users/domosedka45/post209422421/

מהמם. חבל רק שסורגים אותו עם מסרגה 1.5 ושההדרכה כל כך מטושטשת.

ואז מצאתי את הבלוג הצרפתי הזה:

http://caro-fil.blogspot.com/2012/01/modeles-chales-au-crochet-motif-ananas.html

שהבחורה בו הציעה לשלוח את התרשימים במייל.

ביקשתי וקיבלתי.

אם אתם רוצים לקבל תרשים ברור וחד תגיבו אצלה בבלוג והיא תשלח גם לכם.

ואם לא, תשאירו לי מסר עם דוא"ל ואני אעביר לכם את מה שהיא שלחה אלי.

ואחרי התכתבות חפוזה איתה (בעזרת המתרגם של גוגל…), קיבלתי ממנה אישור לעלות לכאן את התרשימים:

התמונות גדולות ובאיכות נהדרת, כדי לראות אותן בגודל מלא תשמרו את הקובץ למחשב ותפתחו משם מחדש.

Merci!

לפי דעתי השאל מהמם, במיוחד עם הגימור המיוחד בהיקף, ואני חושבת שהוא יראה ממש טוב גם במסרגה עבה יותר.

לסיכום, מתחרה רציני ל"שאל הבא שאני סורגת".

זהו, מספיק. עכשיו רק:

1. לבחור שאל.

2. להגיע לגדיל.

3. להיזכר למה הגעתי לשם ברגע שאני מגיעה לחנות והעיניים מתחילות להתרוצץ לכל עבר.

הממ… אולי הפעם כדאי שאני אבוא עם רשימה ?

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

שמיכת חלונות קתדרלה – צילום הדרכה מלאה

או הטירוף בהתגלמותו.

אחת השמיכות המרשימות שראיתי ברשת אם לא המרשימה שבהן.

אני עוד לא שם. לא מבחינת סובלנות ולא מבחינת יכולת להבין את ההוראות,

אבל יום אחד. אולי. בינתיים, מביאה, חולקת ושומרת

***

התמונות באיכות גבוהה, יש לשמור ולפתוח אותן מחדש על המחשב כדי לראות אותן בגודל מלא. 

המקור של השמיכה הוא מהספר הבא:

Matela, Frits – 50 Sensational Afghans – 2007

הדוגמה היא של: Melody MacDuffee

ניתן לקרוא עליה עוד כאן:

http://www.ravelry.com/patterns/library/stained-glass-window-afghan

ואת הספר עצמו ניתן למצוא כאן:

http://emiz.biz/viewtopic.php?t=106627

אם מישהי מכן תשב לסרוג, אשמח לשמוע חוויות, עצות ואולי גם תרגום של ההוראות

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מטבחון לילדים תוצרת בית ואוכל תפור מלבד

בתהליך:

לפני תפירת הגב

במקום שלו במטבח

סלסלה עם שאר הציוד:

וקצת אוכל לבד, עדיין עובדת על זה:

אטיריות ורביולי (אורן לא זיהה, לא שזה הפריע לו לשחק איתם):

ועוגיות (צריך הרבה יותר מהם):

הכפית נקנתה עם חברותיה בשוק בעכו והתקבלה עלידי אורן בהתלהבות רבה.

ובשימוש משפחתי:

 

כבר הספקתי לשכוח כמה כיף זה לעבוד עם לבד 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

היו הייתה מטרייה עם ציפורים

המטרייה הייתה צבעונית ושמחה ונקנתה בכוונות טובות לחורף גשום.

הילד אהב מאוד את המטריה. במיוחד את הציפורים שעליה.

והחורף באמת היה גשום וכמו שנאמר, הילד באמת אהב את המטריה.

רק מה, היא הייתה בשימוש בדיוק חמש דקות, כי בדרך החוצה הילד דרך עליה, עיקם את אחת הקשתות ובזה נגמר עניין המטריה המסויימת הזאת. אבא לקח את המטריה לפח, אבל בדרך לדלת, אמא ריחמה על הציפורים שעל המטריה והמטריה חזרה הביתה. חזרה, שכבה בצד חצי חורף, עד שאמא מעדה עליה, החליטה שנמאס וישבה לפרום.

***

חצי הדרכה:

המטרייה שלנו הייתה מחולקת ל 8 פלחים

פרמתי שתיים שתיים. הצמדתי כל זוג שמאל אל שמאל, קטמתי את הראש הצר, קיפלתי ותפרתי מסילה בשביל החוט ואז תפרתי את הבסיס ואת הצלע הלא מחוברת. לאחר מכן תפרתי באלכסון את הפינות של הבסיס (בערך 5 ס"מ מהקצה) והורדתי אותן, כך נוצר מן בוקסינג שנתן לשקיות נפח.

***

מסקנות:

1.מטריה בלי בד זה דבר דיי מפחיד.

2. ממטריה אחת יכולות לצאת 4 שקיות מצויינות 🙂

התגובה של אורן כאשר נכנס הביתה וראה את השקיות: "אוי! מטריה שבורה שלי!"

ועם חגורת כלים מפורים, שהוספתי לה שאקלים כך שהילד יוכו לתלות עליהם את השקיות.

הילד מבסוט, אבל הכי מרוצה היא דווקה הילדה, שהתגלתה כמעריצה גדולה של השקיות האלו 🙂

ולסיכום, שיר מקסים שלא הייתי מגלה ללא אהבתו של אורן ל youtube 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)