יש בנות שמפסיקות לסרוג בקיץ. בינתיים אני דיי להפך. השנה הצטידתי בצמר חורפי והחלטתי לסרוג לקראת החורף שאפילו לא באופק. זה שלמישהי יש יום הולדת בקיץ זה לא אומר שלא מגיע לה שאל חורפי מחמם, נכון?
את השאל הזה סרגתי לחמותי.
את התרשים שלו הבאתי במקור כאן, באוסף הקודם של השאלים שאני מקווה לסרוג יום אחד.
את הצמר קניתי בגדיל, ובהערת אגב תרשו לי רק להגיד שהחנות הזת נהדרת וכל ביקור שם הוא לא פחות מחוויה.
הייתה לי כאן תמונה מעוררת תאבון של המתכון מפינטרסט וקישור למתכון עצמו אבל מתברר שמאז שפרסמתי את זה בתפוז העמוד שבוא היה המתכון המשיך לעולם טוב יותר. אז מצרפת רק את הסיפור שלי, בלי המתכון המקורי.
***
הלכתי, קניתי חזה עוף, רכז תפוזים, חזרתי הביתה. התחלתי לחתוך את העוף, גילגלתי לסוף המתכון ולפתע גילית שזה מתכון שבכלל מיועד לסיר לבישול איטי (Slow Cooker/crock pot ), כן אני יודעת שזה כתוב על התמונה, פשוט לא שמתי לב בזמן.
מצד אחד, אוי…
מצד שני, רגע. לפני בערך שנתיים חבר של המשפחה בא לבקר והביא לנו במתנה איזה סיר תמוה ששוכב לנו מאז במחסן. הלכתי, הוצאתי, ואכן. יש לי סיר לבישול איטי
***
תרגום המתכון:
4 חתיכות חזה עוף חתוך לחתיכות (השתמשתי בקילו חזה עוף)
שפכו את הקמח לצלחת או קערה קטנה, גלגלו את חתיכות העוף בקמח. שפכו את שמן הזית למחבט וטגנו את העוף קלות עד להשחמה (העוף לא צריך להיות עשוי עד הסוף כי הוא נכנס לסיר לבישול האטי).
שפכו את העוף המוכן לסיר הבישול האיטי, כסו אותו ברוטב שהכנתם מרכז התפוז וערבבו.
בשלו בחום נמוך ל 5-6 שעות או בחום גבוה ל 2-3 שעות.
התוצאה שלנו:
עם אורז:
עם ניוקי (קנוי):
יאמי. טעים וכלום עבודה.
נ.ב
כמה תובנות.
השנאי ממכונת התפירה לא מתאים לסיר לבישול איטי, הוא לא חזק מספיק וכל הזמן קפץ. בדיאבד התברר שבגלל זה הסיר לא עבד ברציפות והעוף יצא קצת קשה.
אפשר לשים פחות תפוז.
העוף התרכך והפך טעים יותר לאחר לילה במקרר.
את העבודה של אביב ראיתי לראשונה בובקומיקס "הו לא". מישהו פרסם את הרצועה הזאת בפורום מדע בדיוני ופנטזיה, באתי להסתכל, התלהבתי, ומשם המשכתי לאתר ולבלוג של אביב. הבחורה מוכשרת בטירוף ומציירת גם לשוק העולמי. למשל, בין השאר היא מאיירת את הדמויות עבור משחק הרשת של "משחקי הרעב" שאמור לצאת בקרוב.
פניתי אליה בבקשה לשיתוף פעולה ולשמחתי (זה בלשון המעטה) קיבלתי תשובה חיובית.
עד כאן, היסטוריה עתיקה. למה עתיקה? כי כל זה התרחש במאי שנה שעברה.
קיבלתי אישור מאביב, התחלתי לחתוך ואז חטפתי דלקת במפרק כף היד ובזה נגמרו עבורי המגזרות לארבע חודשים בערך. אחר כך עוד חודשיים לא הצלחתי לחתוך כי קשה להתכופף מעל שולחן עם בטן חודש שמיני-תשיעי, ואז היתה ספיר, וחוסר שינה ו… בקיצור, לפני שהספקתי למצמץ עברה לה שנה.
זהו, אקצר.
בלי הקדמות נוספות, קבלו את המגזרת:
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
התמונה היא בגודל מלא (כלומר הגודל שלה גדול ממה שרואים בבלוג) אז אם תרצו לראות איך המגזרת נראת מקרוב, תשמרו את התמונה למחשב ותפתחו מחדש.
הידועה גם כ: grumichama, Brazilian cherry, Eugenia dombeyi
היא עץ נמוך שמקורו בברזיל. בעל לבלוב אדום מקסים ופריחה לבנה וריחנית.
תוך 30 יום הפרי מוכן לקטיף ולפי העדויות ברשת אמור להיות בטעם דובדבן (או אולי כמו פיטנגו בלי טעם הלוואי).
את העץ שלנו רכשנו לפני כשנתיים, עם אזהרה חמורה על כך שהוא רגיש לגיר, לקור, לשמש ולכך שמסתכלים עליו יותר מדי.
במשך יותר משנה הוא גודל בעציץ בפטיו מוצל ובאמת היה נראה כמו עץ מסכן שסובל מכל רוח חולפת.
ואז אמרו לי שהוא לא כזה.
שהעץ גודל היטב בשמש מלאה, שאת הרגישות לגיר ניתן לפתור עלידי השלמת ברזל ושהוא בכלל לא רגיש לקור (מסתדר עד -3.33º C ).
אז לקחנו את העץ המסכן שלנו ושתלנו אותו באדמה.
או לפחות רצינו לשתול, כי כאשר התחלנו לחפור שתברר שהענין לא יהיה כל כך פשוט.
מבתרר שהקבלן בניה השאיר לנו "מתנות" קבורות מתחת לפני השטח.
אבנים, מסמרים, ברזלים, ניילונים… מיני מיזבלה הייתה לנו שם
ניקינו, פינינו, שתלנו.
ככה העץ שלנו נראה באביב הראשון לאחר השתילה:
כל הלבלובים שיצאו לו היו מעוותים. התקשרתי למשתלה שממנו קנינו אותו (וולך) ואמרו לי שזה מה שקורה לעלים של גרומיצ'מה בשמש מלאה. חששתי ברצינות שעשינו טעות אבל העץ כבר היה באדמה וחוץ מכך שלבלב מעוות היה נראה דיי מרוצה. ואז הגיע האביב הנוכחי:
לבלוב ישר ומקסים (למרות שאת האמת, יתכן שהפעם הוא לא מעוות כי התרחש לפני ימי השמש הרציניים)
