יש למישהו מתכון טעים לסלק?

ההמגלובין שלי עדיין בקרשים (9.7), וזה אחרי חודש וחצי של 3 כדורי פריפול ליום.

מכיוון שאני מסיימת שבוע 34, הרופאה שלחה אותי דחוף להתיעצות עם המטולוג.

הבחור סירב בתוקף לתת לי עירוי ברזל (ואולי טוב שכך) ובמקום זאת שכנע אותי להשתדרג לאיזה כדור ברזל עם ריכוז מפלצתי.

היתרון, יש סיכוי שההמגלובין יספיק לטפס בזמן.

החסרון… נו, אתן יודעות מה הכדורים האלו עושים.

אז המליצו לי על סלק.

סלק הוא לא מוצר שנכנס אלינו הביתה. לא כי אני לא אוהבת אותו אלא כי אני לא ממש בטוחה מה עושים איתו אם הוא לא מגיע אלי כסלט.

הלכתי, קניתי סלק מבושל.

אכלתי עם קצת מלח.

אכיל.

בנות, צריכה ממכן עזרה.

א. איך מבשלים את החיה הזאת

ב. איך מכינים סלט קל וטעים מסלק?

כן, אני יודעת שאם אני אגגל "סלט סלק" אני אקבל רשימה בלתי נגמרת של מתכונים,

אבל קיוויתי למשהו יותר אישי וביתי 

אז, יש המלצות?

ואחרי שהעירו לי שזה בכלל לא סלק אלא צנון 🙂

 

וההדרכה:

http://www.cutoutandkeep.net/projects/beets

 

וקישור למתכונים שנתנו לי בבלוג המקורי בתפוז,

מי יודע, אולי אצטרך את זה בהריון הבא 🙂

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/2151599

אהבתם? תשתפו הלאה :)

צעיף מטאטא

נסרג לפי ההדרכה הזאת

בעזרת שתי ההדרכות המצולמות הבאות:

 

חוט – מיקרופיבר עבה. למי שמכיר, החוט הוא כמו החבר הגדול והחורפי של אדלין 🙂

חוויות – קל אך לא כיף. אני אוהבת לסרוג בנסיעה וזה לא פרויקט שנוסע טוב כי מאוד קשה לעלות עיניים בזמן שהאוטו זז. מכיוון שאני לא סורגת בשתי מסרגות הסריגה הרגישה לי מסורבלת ולא זרמה כמו שאני אוהבת. מצד שני, כמו שאמרתי, סריגה ממש קלה שמתאימה גם למתחילות.

תובנות (סוביקטיביות) – אני מעדיפה לסרוג על "מטאטא" עגול. את הצעיף סרגתי על כף עץ עבה לסלט  (החוט מאוד עדין אז חיפשתי עץ יותר מלוטש מהמטאטא הרגיל שלי). כלומר, "מטאטא" מלבני וצר, כלומר צריך לעלות עיניים בזווית מסוימת ולפי דעתי זה הוסיף לסרבול של הסריגה.

תובנה נוספת – הטכניקה הזאת נהדרת למרות הסרבול. השתמשתי בה בעבר עם השאל הזה

ואני מקווה להשתמש בה שוב בעתיד.

***

תמונות נוספות:

ממשיכה לפרויקט הבא  🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עוד כובע מתוק ושמיכה קלועה

מתנת לידה לחברת ילדות, ובת של חברים של המשפחה, שהקשר איתה דיי ניתק עם הזמן אבל לזכר הימים עברו…

מצד אחד, הכנתי את המתנה עם המון אהבה, מצד שני, אני לא יודעת אם היא פתחה אותה בכלל אז יש קצת תחושה של פספוס.

נו, העיקר הכוונה, לא?

את הקישורים להדרכות והסברים ניתן למצוא כאן

האפליקציה לקוחה מכאן

תקריב על הכובע:

הדבר הלא ברור שמצוייר עליו זה ריקמה קטנה של אוניה

ותקריב על הצב

השמיכה פרושה

ושוב הכל ביחד:

נמסר באהבה,

ועם תובנה קטנה של לשמור מתנות כאלו לחברים מעט יותר קרובים בעתיד.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

החופש מתחיל ברגע שהחופש נגמר

החופשה של הגן הסתיימה, הילד בגן.

אני בבית. בשקט, בנחת, עם זמן לעבוד וקצת לעצמי.

מצד אחד, כיף לחזוק לשגרה, מצד שני, היו אלו שבועיים וחצי יוצאי דופן.

לא יאומן כמה הילדון הזה גדל :-). היה קשה אבל שמחתי להזדמנות להכיר אותו טוב יותר.

אז מה היה לנו בשבועים האלו?

***

גמלנו את אורן ממטרנה.

גמלנו את אורן מחיתול (חוץ משינת צהרים ולילה).

גילינו שהילד חושב שקוראים לו דן.

אני: איפה אורן?

אורן: כאן! (מצביע על עצמו)

אני: איך קוראים לך?

אורן: דן!

וכך זה חוזר בלי לטעות כבר שבועות.

למה דן? אין לו אף אחד בשם הזה בגן.

מה עוד היה?

התקינו אצלנו מזגן. אורן התרשם עמוקות,

וכך גילינו שהילד מאוד אוהב פטיש וסולם ויכול לדבר עליהם ללא הפסקה במשך שעות.

אורן: אמא, עץ, חור! (הוא לא אומר אמא, הוא אומר AMA…)

אני מסתכלת על העץ, ומתחילה להסביר לו שיש ציפור שקוראים לה נקר, שיש לה אף גדול וקשה ושהיא עושה איתו טוק טוק טוק לעץ ויוצא חור.

אורן מסתכל עלי, ממשש את האף שלו, ואז מסביר לי,

אורן: אמא, לא. לא אף. פטיש. עץ. טוק טוק טוק. חור!

***

אורן יורד לבד במדרגות.

אני: אורן, לא ליפול!

אורן: לא נפל. לא נפל. לא…. אוי. נפל.

***

וקצת תמונות:

רגע היסטורי, אורן יושן במיטה.

נו, חצי במיטה.

עברנו לקערה גדולה יותר.

אוי, מה יש כאן? (עוד גילוי שהיה החופש…)

אמא, נעליים?

מה?

***

בכינרת:

ולפני הירידה השניה לכינרת, הפעם עם לינה, בדיקת המזרון לאוהל:

***

עושה ביקורת בפארק הקופים ביודפת.

אורן: as you were…

לאמי:

(בדיאבד התברר שזה בכלל אלפקה)

אמא! תראי!

היו בפארק הזה גם קופים אבל הם היו החלק הכי שולי במקום. לפי דעתי, הנכס העיקרי של הפארק היה ריבוי הצל.

***

בגן חיות בחיפה עם כרמלון והדוד.

וכמובן שגם כאן אורן מוצא חרוב

וגם כאן יש לאמי (כן, שוב אלפקה)

הגן חיות הזה ארוך…

ובכל הגן חיות הגדול הזה, האטרקציה הכי גדולה הייתה בכניסה (שהיא גם היציאה)

טוב שיש שם צל (גם אם זה אומר שאורן מנסה לחמוק פנימה)

ועל מה כל המהומה?

שהתבררו לא כדבר הוורוד היחיד שם…

משהו באוכל, אם הבנתי נכון.

***

בבית. אורן מדגים שוב ששימור עצמי זה לא אצלנו.

אתם מבינים למה התמונה הזאת מטושטשת, נכון  ?

***

הקיבוץ, גם כאן צריך לעשות ביקורת.

הורגת אותי ההליכה הזאת. היא אומצה דיי מהר גם על ידי כרמלון, חבל שאין לי צילומים של שניהם הולכים ככה.

ממש ועדת מיכאלי קטנה.

***

בבריכה בקיבוץ עם כרמלון והדודים

וזהו,

חופש ארוך, מעייף וכיפי.

טוב שהיה וטוב שנגמר 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

שטיחון טריקו, מתנת סוף שנה לגן

מחר אורן הולך לעשות ביקור ערב בגן החדש שלו.

מחרתיים מתחילים לחזור לשיגרה.

לא יאמן שהחופש הזה יגמר סוף סוף (הידד!)

בינתיים, כמה תמונות של שטיחון טרקו שסרגתי כמתנת פרידה לגן הקודם שלו.

ככה זה התחיל:

ומקרוב:

השטיחון הזה התברר כמגנט ילדים לא קטן ותוך שניה היה עליו אורן.

רגע, אמא, לא כאן.

יותר טוב.

עדיין חסר לי משהו אבל אז נזכרתי בפרחי הטריקו האלו שסרגתי לפני יותר משנה וששכבו אצלי בחוסר דורש.

אורן בדק שנוח לעמוד עליהם:

ושגם נוח לשבת:

ונתן להם אישור.

חיברתי אותם לשטיחון בעזרתו של בעלי שמכיר המון המון סוגי קשרים למיניהם.

ואם כבר קשרים, לא באמת צריך פרח בקצה:

ככה זה נראה בסוף:

אורן: אמא, מה את עושה על השולחן?

אני: אה…. (ומאז אנחנו צריכים להוריד אותו מהשולחן עשר פעמים ביום)

נמסר לגן בהמון אהבה והתקבל בהמון התלהבות על ידי הילדים.

תוך שניות כל הגן היה עליו.

השטיחון הזה נסרג לפי אותו עיקרון כמו השמיכה הזאת

ולפי דעתי הוא יכול להיות יופי של שטיח פעילות גם לגילאים צעירים יותר.

היה כיף לסרוג אותו לכיף להביא אותו להגן

אהבתם? תשתפו הלאה :)