חזרנו לא מזמן מיום מלא חוויות במשתלת וולך
היה שם היום יום עיון שסיפרתי עליו כאן. היה כיף ואינפורמטיבי, כמו גם במפגש הקודם שהיינו, הגיעו כמה עשרות אנשים. בעלי התאמן על הרכבות. אני ספגתי את האווירה והרבה שמש :-). היה כיף לפגוש כמה אנשים שאחרי הגינות שלהם אני עוקבת בהערצה כבר לא מעט זמן.
לאחר מכן עשו לנו סיבוב בבוסטן. היה תענוג לראות את העצים שיש לי בגינה אבל בגודל בוגר. יש למה לחכות :-). קשה להאמין שעץ שאצלי כבר שנה וחצי בגובה ברך יכול להגיע לגודל שאפשר ללכת מתחתיו 🙂
הגענו בכוונה לרכוש שני עצים. אחד בגודל בינוני לשטח הציבורי מחוץ לבית ואחד בגודל קטן לגינה.
מתברר שהמבצע לא כל כך פשוט. כל העצים ששקלנו לשטח הציבורי התבררו כגדולים או כתוקפנים מדי, ואילו שלא היו כאלו, לא דיברו אלי. נמשיך להתלבט.
לגינה עצמה נתקלנו בבעיה דומה. או שלא אהבתי את טעם הפרי, או שהעץ לא עניין אותי, או שהוא לא התאים לתנאים אצלנו או, מה שהיה יותר נפוץ, כבר יש לי אותו 🙂
בסוף, אחרי הרבה התלבטות והתיעצות יצאנו עם עץ צעיר של דובדבן ריו גרנדה
העץ אמור לתת פרי בטעם דובדבן בעוד כמה שנים. כרגע הוא שתיל קטן וחמוד שיצטרף במהירה לגינה.
מחיר עץ צעיר 200 ש"ח.
עדכון 2017 – אחרי כמה 6 שנים של גסיסה העץ המשיך לעולם טוב יותר. מתכננת לקנות אחד חדש ממשתלה אחרת
***
היו כמה אנשים שהתלוננו במקום שהמחירים גבוהים מדי.אני לא ממש מסכימה עם זה. כן, זה לא ה 60 שקל של מחיר עץ הדר, אבל זה גם לא עץ הדר. אתם יודעים מה, אם אני מוכנה להוציא על ארוחה במסעדה את אותו הסכום, למה זה יקר להוציא את הכסף הזה על עץ שהולך לגדול אצלי עשרות שנים בגינה?
הייתי שמחה לקבל באותו סכום עץ גדול יותר, אבל זה כבר סיפור אחר.
מאוד שעשעה אותי ההצעה של אחת המבקרות לעשות על וולך חרם צרכנים. זו אחת המשתלות היחידות בארץ שיש לה את העצים האלו (אולי אפילו היחידה עבור רוב העצים), השתילים נחטפים כל כך מהר שבחלק מהשנים אם לא הזמנת מראש, פשוט לא יהיה. איזה חרם? הפוך, באינטרס שלנו שהמשתלה תצליח, תגדל ותביא עוד עצים.
(זהו, סיימתי את דקת התעמולה שלי, אני מאשימה את עודף שעות השמש).
***
בנוסף, סוף סוף, אחרי גיחה שלישית לשמתלה העונה, יצאנו עם ענפים זכריים בשביל העץ ביגני נקבה שלנו.
בעלי הרכיב אותם (אל תוך הלילה) וכולי בתקווה שהם יקלטו ושנה הבאה סוף סוף יהיו לנו פירות 🙂
עדכון 2017 – ההרכבה אכן נקלטה וכמה שנים היה לנו פרי, ואז מסרתי את העץ לידיד שלי כדי לפנות את המקום לעת פרי שגם טעים לאכול ולא רק להסתכל עליו. העץ נחפר החוצה ועבר בשמחה רבה למרכז הערץ ובמקומו נטענו גויבה מזן מיוחד.
***
זהו, הילד כבר יושן.
הבעל גם.
אני עיפה וקצת מיובשת אבל רציתי לחלוק חוויות.
אז כוס מים ולישון.
לילה טוב לכולם
