תכירו "את זה"

בעלי קורא לו חמור, אני קוראת לו "כלב סקוטי"

הכנתי את הכלבלב הזה לפני קרוב לשנה, כאשר רק התחלתי להתנסות בתפירה. הוא עשוי מחולצה ישנה שלי וממולא בשארות בד מאותה החולצה. הוא עקום ויש לו כתם חום גדול על התחת (אחרי שהוא נכנס לפיו של הילד רגע אחרי שגם שוקולד נכנס לשם).

אורן קורא לו : "את זה!" וכרגע זה החבר הכי טוב שלו והם הולכים לכל מקום ביחד.

מה אני אגיד לכם, לפחות זה שיפור מסוים מהחבר הקודם שלו, חבילת הטישו.

למה אנחנו בכלל טורחים לקנות לו צעצועים ?

***

וקצת (בסדר, המון) תמונות אורן, במיוחד בשביל הסבתא שאני יודעת שגם קוראת כאן וביקשה רשומה חדשה עם תמונות:

בטיול באלוני אבא שהגענו אליהם בעקבות "קולאג'י סייל" שהיה שם.

אמא: אורן, איך עושה פרה?

אורן : מממ

אבא: אורן, תראה!

אורן: מה זה?

אורן: הצילו! זה זז!

מטיילים על אבא

אורן: מה זה?

אצטרו – מה? אצטרורבל? למה זה טוב?

אה, לדברים הרגילים.

אוקי, סיימתי

אבא: עוד אחד?

אורן: לא, זה בסדר, אני כבר לא רעב

מה עכשיו?

הידד!

אהבתם? תשתפו הלאה :)

שרשרת סרוגה פרוותית

אני מאוהבת בחוט הזה. הוא תענוג לסריגה (כי הוא לא מתפצל בכלל) והוא תענוג למגע.

נסרג לפי ההדרכה הזאת.

ולמרות שהיא בעברית וניראת ברורה, היא ממש לא כזאת. לפחות אני הצלחתי להסתבך איתה כהוגן.

במקור חשבתי לתת את זה לאימא לשנה חדשה אבל התוצאה יצא ילדותית מעט אז אני אתן את זה לבת השנתיים וחצי של חברה שלי.

נראה לי שהיא תהנה מזה יותר 🙂

ומקרוב, תראו את הכפתור המתוק הזה 🙂

***

וטיפ לצילום עצמי – עומדים מול המראה. מכוונים את המצלמה לעבר עצמכם ומכוונים אותה לפי ההשתקפות של המסך שבגב המצלמה במראה. עובד היטב

אהבתם? תשתפו הלאה :)

נבחרת הארנבים של השנה החדשה

זה התחיל מכך שהגננת של אורן ניגשה אלי ושאלה אם אולי אני יכולה להכין לה ארנב קטן לשנה החדשה, כי זו הולכת להיות שנת הארנב.

חשבתי לסרוג, חשבתי לרקום ואז חשבתי שרגע. בגן יש 3 גננות וזה יהיה ממש מוזר להביא מתנה רק לאחת, לא?

ואם כבר גננות, אז מה עם רופאת המשפחה/ילדים הנהדרת שלנו שאנחנו מבקרים לפחות פעם בשבוע?

ואם כבר היא, מה עם…

בקיצור, קבלו את נבחרת הארנבים של השנה החדשה

נתפר בהשראת ההדרכה של פרפרים.

בדים – מכל הבא ליד אבל בעיקר מבחר של קורדרוי לגוף (מהנחלה) ומינק ופליז לאוזניים.

 

 

שבע במספר. הדוגמן מקדימה (זה עם האוזניים המשובצות) הוא הארנב שמיועד לבן דוד של אורן.

 

וקצת יותר מקרוב

 

ותקריב על אף שאהבתי במיוחד:

ממולא בזרעי פשתן ולוונדר.

דקה במיקרו וזה מוכן.

ארבעה כבר חולקו. אחד לאורן.

ועוד שניים מחכים לאחיין ובת של חברה.

כיף. מרגישה כמו מפעל יצור קטן, אבל כיף 🙂

שנה חדשה שמחה לכולם!

אהבתם? תשתפו הלאה :)

פרויקט מומינים חלק ב` וחצי

נרקם במסגרת החלפה פרטים עם חברה טובה.

היא הביאה לי את "עמק החיות המוזרות" של טובה ינסון. ספר בן עשרים וקצת במצב שמור להפליא.

ובתמורה הכנתי לה מאי בקומקום כמו שרקמתי לעצמי כאן

אבל באמת, הרי לא מעניין לעשות בדיוק אותו הדבר, נכון :-)?

אז ניסיתי כאן לראשונה את התוספת של הצבע לרקמה שנראה לי שכבר כל הרשת ניסתה חוץ ממני.

השתמשתי בעפרונות אקוורל, לפי דעתי יצא ממש חמוד ושמח.

ומאחור:

וליד המאי הקטנה שלי.

בכנות, אחרי שראית את התוצאה, אם לא הייתי פוחדת שאני עלולה לתלוש את הבד מהחישוק הייתי צובעת גם את המאי שלי 🙂

ההחלפה הגיע ליעדה היום.

כיף לי וכיף יהיה לאורן כאשר יגדל מספיק כדי שניתן יהיה להקריא לו מהספר הנפלא הזה.

תודה סקיפי!

ושנה טובה

***

נ.ב

אתמול היינו אתו אצל רופאת המשפחה כדי להראות לה משהו לא קשור ואמרתי לה שהוא משתעל.

היא הקשיבה, אמרה שנשמע כמו וירוס והכל בסדר ושעתיים אחרי זה, זינק לו החום.

מאז אתמול, 40 חום. הוא חם, רטוב ומתכרבל, עם פרצי מרץ קצרים אחרי כל מתן נורופן. יושן. לא יושן.יושן חצי מעולף.

ובנוסף להכל גם יוצאות לו שיניים מכיל הכיוונים.

קטן מתוק שלי, שבשנה החדשה תדע הרבה בריאות, כי את כל הוירוסים הקיימים אתה כבר מכיר בעל פה.

 

נ.ב 2

שש בבוקר. אני החצי רדומה במיטה. שיחה בסלון בין הבעל לילד.

אורן: אתזה!

בעל: את זה?

אורן: לא!

בעל: את זה?

אורן: לא!

בעל: ?

אורן: אתזה! אתזה!

בעל: את זה?

אורן: זה! זה! זה! כן!

אהבתם? תשתפו הלאה :)

סטייל? אצלי?

כיף

נבחרתי לבלוג של סטייל על ידי mAmA MiSiSiPi ,  מ י כ ל פ וכתוממה

מרגש לדעת שמישהי חושבת שלבלוג שלי יש סטייל.

עזבו, אני עוד בשלב שמרגש לדעת שבכלל קוראים את הבלוג שלי 🙂

אם הבנתי נכון אני אמורה לרשום 8 דברים שלא ידעתם על עצמי ולבחור 8 בלוגים עם סטייל.

אז הנה זה בא:

קצת דברים שלא ידעתם עלי :

1. אני עוסקת באומנות שימושית קצת יותר משנה. התחלתי בזמן ההריון עם אורן עם מגזרות ועכשיו אני תופרת, סורגת, רוקמת ומציצה לתחביבים נוספים.

לפני שיצרתי מעשי עם הידיים, כתבתי. דיי הרבה ודיי בסדר.

http://www.blipanika.co.il/?author=164

הפסקתי כאשר נכנסתי להריון ועד היום מתקשה לכתוב יותר משורה פה ושם.

כותבת בעיקר מדע בדיוני ופנטזיה. ניהלתי את פורום הכתיבה של הג'אנר בתפוז במשך קרוב לשבע שנים עד שפרשתי מחוסר זמן.

2. היכרתי את בעלי במפגש של מדע בדיוני בטכניון. על המסך הקרינו את spaceballs, או את הנסיכה הקסומה (הגרסאות של שנינו חלוקות). הוא התיישב מאחורי ובהמשך כל הסרט ציטטנו סצנות מהזיכרון. ואז הסרט נגמר, והדליקו את האור, וראיתי אותו. וזהו 🙂

3.  אני כותבת עם שגיאות כתיב. אם מישהי עוד לא שמה לב.

4. אני סובלת נורא מקור. נורא. נתפס לי הגב תוך שנייה. מסתדר מצוין על לגור על הר בגליל ;)

5. שונאת מים.  מבחינתי יום בילוי מושלם בברכה זה לשבת בצל עם ספר.

6. לוקח לי המון זמן לזכור אנשים. לא זוכרת פנים. לא זוכרת שמות. ואם זוכרת אחד מהם, אז לא מקשרת אל השני. זה הופך את הביקור בכנסים לחוויה. מתברר שאני מסוגלת לדבר במשך כמה ימים עם בן אדם שאני מכירה כבר שנים וכל זה בלי לזכור איך קוראים לו.

7. אני אוהבת ספרים. אוהבת לקרוא. אוהבת לאסוף אותם ומאוד אוהבת לתת את הספרים שאהבתי לקרוא גם לאנשים אחרים. יש לי ספריה נחמדה בבית, וחלק נכבד ממנה מטייל בכל רגע נתון אצל מישהו אחר. היתרון, תמיד יש מקום לקנות ספרים חדשים. חיסרון, יום אחד כל הספרים שלי יחזרו הביתה, ואז איפה אני אשים אותם?

8. השם שלי הוא לא יולי, באמת. למרות שרוב המכרים שלי קוראים לי ככה.

 

ושמונה בלוגים, שלפי דעתי יש להם המון המון סטייל :

הבלוג של 68yafa

המזבלה לעיצוב

הבלוג של דנדושה76

הבלוג של הקטנה באלפי ישראל

גיזרה פרטית

ולא בעברית אבל מהארץ:

creative jewish mom

וכמה בלוגים לא של אומנות שימושית, כי לפי דעתי יכול להיות לא מעט סטייל גם בבלוג שהיצירה בו היא מילים.

מדע אחר – בלוג מיוחד על מדע, חיים ולא מעט הומור

אין ידיים אין אגוזים – ציניות בע"מ. בחלק הרשומות אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק. שווה מבט.

***

זהו, לקח לי כמה שבועות סוף סוף לסיים את הרשומה הזאת.

תודה לכל הבנות שבחרו בבלוג שלי כבלוג עם סטייל ותודה לכם, כל הקוראים והמגיבים 

מקווה לחזור לכתוב בתדירות גבוהה יותר.

מצד אחד כיף לי בבית, מצד אחר, לא מצליחה להיכנס לסדר יום שיאפשר גם להספיק דברים כמו שצריך.

אהבתם? תשתפו הלאה :)